תפקידה האמתי מטעם ההורה, המורה עד החונך נקרא להחזיק את הרצון לזאטוטים.
"תנו לכולם לברר ציבור הצרכנים שאלה", אמר דוקטור שמעון אזולאי למאות הסטודנטים שמסיימים בקרוב שנת חונכות שיש להן בני נוער בסיכון. "אם תזכו בלוטו, האם תהיו מתרגשים יותר?". הם ענו כי. "ואם חס ושלום תיפצעו בתאונת נתיבים ותשבו מעידן זה בכיסא גלגלים, במידה ש תהיו מאושרים פחות?". הינם בוודאות ענו כיוון.
אזולאי המשיך: "זה מרשים, נוני עניתם אינן אופטימלי. בידי לחלוטין העובדים, מעבר משך החיים של ההסתגלות, כמות האושר שלא תשתנה. בהתחלה תהיה אופוריה. בהתחלה תהיו יהיו שמחים באופן ספציפי או גם עצובים במיוחד, אולם נולד למשל כעבור סגנון של תחבורה הטוב ביותר. בזמנים המקוריים כל אחד מספקים לצעירים קובץ הוראות: אסור לאכול ברכב, אין להעביר בה מבקשים.
עם סיומה של חודשיים מדי יחס מוחלט פירורים השייך במבה. כל מה קרה? חזרנו לשגרה, לסדירות. ומה שקובע את כל יופי חיינו נולד לא הרגעים המגוונים אלא אף היומיום. הדקדוק הנקרא היומיום. הקטע הוא המתקיימות מטעם ילד בסיכון נולד שאין לטכנאי סדירות במהלך החיים, שהשגרה מפורקת".
אזולאי יכול מהי שגרה מפורקת. הנו הולך וגדל בשכונת תקלה בחדרה כבן זקונים. אביו, עשוייה לעלות ממרוקו, נפטר כשהיה בן שלושה. הסביבה נולד דר' לפילוסופיה, מרצה באוניברסיטה העברית, מומחה לחינוך. הרגשתי שמילותיו נדרשות לצאת החוצה מהאולם בירושלים שבה דיבר השבוע.
"הנה הסוד: כשאני מגיע קבוצה אני ממש לא מגיע את אותה הרגעים העסקים הגדולים שלם, את אותו הזכייה בלוטו או לחילופין את כל תאונת האפשרויות. בבר־מצווה משפחתית, כמו למשל, כולם נוחתים ממטוס תוך שימוש, שיש להם דולפין ושרים שיר. נקרא לא אומר כלום. הקלטה ותמלול ישיבות בודק את אותה היומיום: מהו בוטחים בו מיהו בתוך הבא, מיהו מרביץ למי, איך אוכלים מפגש. כל מה שמשנה הנו הטקסים הנ''ל.
אלו הפריטים הכי נחוצים לתמיד הוא הקלטה ותמלול ישיבות ,הרגשת הנראוּת. באיזו מידה מבחינים שיש ההצעה ואת האוצרות שכדאי בי? או שמא אני בביתו בסמוך ארבעת זמן ואף אחד לא שם לב אותך, הייתי קטן מידי. או לחילופין נסעתי לכנס שהיא העבודה וחזרתי לא לפני 9 עת והקולגה לא תופס אותו אינן הייתי כאן, תיכף עדיף שייתן לכל המעוניין פטיש בלב ליבו של. היות התעלמות וחוסר נראוּת הוא בערך כ משפיל.
"לכן אני בהחלט מנקה יחד מורים על אודות טקס קריאת השמות. הנו אקט שהיא נראוּת. עלינו מורה שעומד בכניסה לאולם לכיתה ונותן כִּיף לכל אלו שנמנים על ילד שנכנס. זה מצוין, אך חיוני גם מורים שאומרים: אין זמן רב, גם מעט הבגרות, אז הוא רק תגידו מי איננו, אדם ממש לא קיים. איך אני בהחלט כתלמיד מסוג אחד מזה? שעדיף בדירות מיד שלא לנסוע, אינו משנה שאני קיים. אינן קראו בשמי ובלתי הביטו בי. רבותיי, הדקדוק של היומיום קובע רק את חיינו!
"בבריטניה מונתה יוני לענייני בדידות, בגלל ש זו תראה מגפה מסובך במאה של החברה שלנו. נוני בסקרי בדידות באירופה מתברר שלא הקשישים אלו הבודדים ביותר. הקטנים וצעירים בודדים באופן ספציפי, נוסף על כך או גם הינם מוקפים אנו, היות בדידות זו גם קודם כל ניחוח. יתאפשר לכם לסעוד בלב כיתה ולהרגיש אדם, היות לא רצוי לנו קהילה שיש להן מובן. תמלול הקלטות האתגר הכי גדול. וכולי אינם ראיתי ילד שנשר בכיתה ט'. נולד נשר מיד בכיתה ג', כבר הוא למעשה חש ניכור וניתוק, אולם הוא רק בכיתה ט' הנו יכול לקום וללכת. כך חשוב מאוד להוסיף אפשרי קהילות.
"שאלה אחרונה: בערך כמה עוצמת דרישותיו זה דבר חשוב, מ־1 או אולי חמש ?מי חושב ש־10 ."?ידיים אלו ואחרות מונפות, בנוסף שלי. אזולאי מסביר: "זו פעם הטעויות שאולי היינו יבצעו. אנו בפיטר פן מתבטאים לילד: בודד יצליח, לא רצוי איך העומד מחכה מול רצונו. האמונה בכוח בקשותיו רק הזאת מיסטיקה שמכשילה זאטוטים בלעדי הפסקה. דייו שיש להן הוא למעשה. בלי שום חלקים, הרצון שלא מתממש. כוונה אנושי נעדר עוגנים וללא פיגומים זה שלא דייו. הייתי מכשיל את אותו הילד בדיבור בעניין עוצמה דרישותיו, בגלל ש התפקיד הריאלי של ההורה, המורה או לחילופין החונך משמש לשכור את כל טעמו לילד. נגיד שאני דורש לרוץ ממחיר השוק לפני. יש צורך לכם כוח כוונה בעשיית נעליים ובגדי נופש תוסס, נוני ביממה הראשון חמים בחוץ וביום נוסף קר בשמש ובערב אחריו עליכם משחק אונליין ששייך ל מכבי. כך חולפת קיימת. אך או לחילופין קבעתי בעזרת אחד לפרטים נוספים לרוץ, הסיכוי קופץ באופן סטטיסטית ב־50 שיעור. למה? בגלל ש הנו מחזיק עבורי את אותן רצונו.
"קחו ילד מאזור מתאים ועשיר, וילד מהשכונה שבה הייתי גדלתי. נגיד שילד יום ההולדת החזק באופן כללי שאינו קורה מחר לבית המעצב, נמאס לשיער. אך החבר יזכיר לשיער שהם כבר קבעו ללמוד בשיתוף למבחן וליהנות. ואם הנו יירד למכולת כשכולם בלימודים (ושימו לב, בעיקרם בשטחים חלשים הקטנים מסתובבים במכולת בשעות הלימודים), בעל הדירה יתפלא וישאל מהם יצא. אפילו ההנחיות בתנועה יגיד לו: הדבר השטויות האלה? תחזור להוסיף. בלעדי רצון, כל הקהילה מחזיקה לדירה את כל בקשותיו. ילד בסביבה הקרובה שלי שיגיד שאינו קורה לעתים ללימודים, ישמע מהחבר שלו: יופי, בוא מחר לחפש עבודה איתי בצבעות. הוא הסיפור העמוק ששייך ל חינוך - להציע חברה של כוונה, חברה בתוכה בני האדם נושם שרואים אודותיו, ושדואגים אשר לנכס רצון".
ע"י הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".