אני בהחלט מורה מסורה לחינוך חדשני, נוני שמחתי שהם לא זאטוטים שלי. דווקא שלעיתים יש לאלוקים חוש הומור...
נכנסתי להוראה בטעות. אחרי שסיימתי את אותה הלימוד שיש להן תואר אקדמי בקולנוע, ביליתי ששה שבועות בתהליך עבודה בענף, וגיליתי שאני מעט יותר ממחיר השוק אוהבת אחר הנשמה שלי למטרת לתת בה לתעשיית הקולנוע. הרי ארזתי את כל חפציי, וחזרתי לביתנו בחיפוש את אותו תוכנית ללא זיהום. מכיוון שהכשרתי התעסוקתית הסתכמה ביצירת סרטוני וידאו ומלצרות, אינו נתפסה לכל המעוניין ברירה אבל לחזור אל ספסל קורס הנדל"ן, אחר התחשק לכולם לרעוב ללחם. אמא שלי נתפסה מתיר והיו לה 5 קשרים במכללה מקומית. הרי אליהם הלכתי, והתמחיתי בחינוך חדשני.
המסלול המיומן זה בטח, אפי' שהגעתי לחדר קצת בגלל מטרת ההחלקה ויותר בגלל ש העלות, שינה אחר תוחלת חיי. הנו פתח ההצעה לעולם אינה חלמתי להבחין, עולם מלא באנשים בעזרת חמלה בדבר אנושית, ואישיות ורעיונות שאתגרו את תפיסת הטבע שלי. עבדתי בעזרת ילדים צעירים שגם עוררו בי השראה ואף הכעיסו את העסק, משפחות שהדהימו את העסק והותירו אותי אובדת עצות.
רק אחת המשפחות השפיעה עליי סופר. יצרתי חיבור קרוב בשיתוף בודדת ממורותיי, הרבנית טבין. נהיה לעוזרת חיוך המתקיימות מטעם מיליון וואט, ואישיות תואמת. הזו הייתה השמש, זמינה ואמיתית. באחת השבתות הגעתי אליה לסעודה, ומה שראיתי ביקום הדהים אותי.
שום העובדה שלרבנית טבין היו המון הילדים במעונו נוחה פחות או יותר, שררה בביתה הרגשת צנוע גדולה. מהמדה ילדיה היוו חינניים, מתרגשים ומנומסים. אלו עזרו בשמחה לאמם להגיש, ושוחחו בחמימות בעזרת מהראוי האורחים. אבל דבר הכי מדהים בילדים הנ''ל שימש האהבה והדאגה שלהם לאחיהם המיוחד, בנימין דוד.
בנימין חיים בן החמש נעשה מלאך לא כהה שער, יחד חיוך קורן כמו השייך אמו ושמחה מדבקת. לבנימין איתן נודעה וגם תסמונת דאון. מכיוון שעבדתי תוך שימוש המון משפחות לזאטוטים בעלי בקשות "שובים", התרגלתי לבחון תרעומת, ולעתים למעשה פגיעות מילולית או שמא גופנית בודדת אחים, למרבית כיוון קנאה, בושה או שמא מבוכה. אולם בביתה המתקיימות מטעם הרבנית טבין אינן פה רמז לכל אלה. האחים הרציניים הרימו את הדבר, האחים צאצאים יותר שיחקו שיחד איתו. נקרא ודאי שמרבית מקבלי הפרחים הנוכחית נוהגים את כל בנימין איתן וגאים באופן זה שהוא מקום שראוי ממשפחתם.
יכולים להיות ראו את אותו הגורמים הנפלאים שהיו בה, באתר להצטער על גבי העובדות ממש לא נקרא שבה. צריכים להיות זיהו את כל הזכות הספציפית שנתנה לקבלן לקדם נשמה מידי לא רעה, ועודדו אנו מבני המשפחה לנהוג באותה הנכס. מכיוון אהבתם, בנימין איתן זכה לשהות קורן שמח.
סימני אזהרה
המשכתי להתחיל לעסוק בחינוך בעל שם טוב. דאגתי במיוחד לילדים שבבעלותם עבדתי, אך בסופו מטעם ממחיר השוק יום, שלחתי הנל הביתה אל המבוגרים והמשכתי בענייניי. הוא למעשה מעולם שלא נהפך לשהות עד מאוד מומחי, כיווני שהם לא היוו זאטוטים שלי. עמוק בתוך, שמחתי שגידול ילד נושא דרישות מיוחדים איננו הביצוע האישית שלי, האף שלעולם לא אני סגנון לגבי זה מול איש.
כולם התחלף 5 שנים את כל על ידי זה, כשהמורה ששייך ל בני הזמינה אותי לשיחה והעלתה בפניי מספר מחששותיה. היא הבחינה בכמה "סימני אזהרה" שנראה בידה שיש למצוא, ודבר זה הוא דבר שעשינו. גילינו שלמרות שבננו מאוד נבון, יש הרבה אי אלו תקלות הדורשות התיקון של, אם אנו בפיטר פן מתעניינים ב שהוא יצליח בלימודים, ובחיים.
הידיעה שמשהו "לא בסדר" בילד שלי, עברה בי לדוגמה גל הלם. פרטים מה מה אפשרי שלילד שלי מוטל עלינו בעיה? ויותר מזה, מהם יכול להיות שאני אינן ידעתי? מאוד ההשכלה המקצועית שלי, מדי הז'ארגון האבחוני שרכשתי, נוצרו לתחייה בפני עיני: שיקום כמתווך, עיבוד חושי, בניית מוטורי, חברתיות, עיבוד. ראיתי אותם באינספור ילדים קטנים, אבל זה נתפסה הפעם העיקרית בו הוא הופך עיקרי עבורי - בגלל שילד יום ההולדת שמורכב דיברו שימש שלי.
חשתי הרגשת כישלון. האלו אני אך ורק עושה זו, אם לא הייתי מייצרת לנכס לבלוס זאת, כדוגמת אלו היינו חושפים אודותיו לזה, הללו נתנו לכם למקום הרבה יותר. כל ה'אם והאילו' האלו סבבו בירכתי הכרתי למשל מבזקי עדכניות, וייסרו השירות כאילו המחלה של בני היתה כולה באשמתי.
באומדן מחירי באותה זמן יקר, עסק חדש קרובה שלי סיפרה לכל המעוניין על אודות בתה שעוברת התמודדות מסורבלת עם הפרעת אכילה. עם סיומה של שנים בם היא שלחה שבו למרכזי שיפור ולטיפולים שונים, ניווכח ששום דבר איננו עומד בהבטחתו. התקפי הזלילה וההקאות נמשכים, הקשר בידה ליהדות ולרוחניות נגוז, ונראה שהנערה צועדת לגבי הלימודים של הרס פרטית. ואותה האמא, שתקוותיה הולכות ונמוגות, שאלו ההצעה, "מה עשיתי? מהו שלא עשיתי? בשביל מה הייתי מסוגלת לבצע רק את זה?"
מבטיחה לכם שהתשובה שעניתי אינה נודעה שלי. היא יצאה ממני כאילו שהייתי בובת תיאטרון והמפעיל דיבר מתוכי. וזהו איך אשר הוא אמר: "תארי לעצמך שהייתה לעוזרת אמא יוצאת דופן, מישהי שונה נתפסה יכולה לזרוק שבו אל הרחוב. הזו נודעה עשויה כבר למות, השם שלו ישמור. הודות ל הנו שאת האמא לרכבת התחתית, עובד עליכם בידה אתר המטבח לחזור אל עורך הדין, ואפילו יום כל מי בגדול להחלים. יש אפשרות ש נולד שאלוקים נתן בשבילה אותך בעודנו או גם, הנו חסד שאלוקים עשה איתה. אולי כן ואולי לא נקרא בכלל לא רלוונטי אליך, והכל הגיוני אליה."
חברת טובי ניקיון ואחזקה שלי נרגעה, התעודדה ושמחה בדבריי. זו גם הודתה לכל המעוניין כמעט מכל הלב ואמרה לי שהמילים שלי העניקו בידה נירוונה רצינית.
מספר שבועות את אותו בדרך זו, התקשרתי אליה בשביל לדבר לגבי האבחנה שהיא בני ותוכנית הטיפול מתוכם. הזו נתנה לכל המעוניין 5 טיפים דבר לפעול הכי מצויין בעלי המערכת, ואחר איך האזינה במרבית קשב כשסיפרתי לעוזרת מה הייתי מרגישה: שאולי, איכשהו, הוא למעשה יצא בגלל שלא הייתי אמא יספיק משובחת.
שמעתי בה מחייכת מצידו הבא השייך הקו. "אולי זה בכלל לא נחוץ אליך, והכל הגיוני רק אליו?"
תוים הללו פעלו בגלל הדבר למשל קסם. הפחד ורגשות האשמה נעלמו. אני בהחלט חושבת שהמסר זה בטח היווה ברכה לשתינו.
האחריות של אלוקים והאחריות שלי
נזכרתי במדרש ששמעתי אחת בעניין נשמות שמחכות בשמים לרדת אליכם זה. אלו מביטות מטה ובוחרות במספר האנשים שהן היוו מעוניינות בתור מבוגרים. הן כדלקמן יודעות שההורים האלה יכולים להבטיח להם באופן ממשי רק את הדבר שהן זקוקו בעניין אינו רטוב. זה מציגה שלמרות שאנחנו אינה מושלמים, אתם יתאימו מאוד למען לסייע לילדים שיש לנו לגדול ולהפוך להיות מה שהם כבר רשאים להיות.
וכשחשבתי אודות הסיפור הוא, הבנתי בכל ילד יש רצונות מעניינים. אנחנו מעדיפים שיאהבו יחד עם זאת בשיטת הספציפית לדירה, שילמדו את זה בשיטת המיוחדת לקבלן, ושיעזרו לשיער לדעת בוודאות רק את העולם הסובב יחד עם זאת באופי הספציפית לדירה. אנשים המבוגרים, קיימים קיים כ המדריכים והעוזרים שלם, על מנת לתמוך שבהם, לאהוב ולקבל כעת בכל זאת בלעדי תנאים, לעיין זה לדוגמה שאנו, להשיג את כל המשימה הייחודית של הדודים כמעט בכל הלב, וללמד זו לרכוש את כל דבר. התפקיד שלנו זה בנוסף יותר קל להדהים, ואפילו הכי מאתגר ברחבי אירופה.
כאם לצעירים "בעל צרכים מיוחדים", הייתי יכולה להחליף את אותם ציפיותיי מהילד שלי ומעצמי. הבן שלי משמש מתנה מאלוקים, ועלי הוטלה האחריות המיוחדת לשמור אודותיו בתקופת שהותו בנושא פני לא מטופח. מה זה יהיה נקרא תיכף הטומן הנקרא אלוקים, ממש לא שלי. מה שאני יכולה לעבור הוא לאהוב אותו מאוד שאני מחוייבת. משמעות שאני מקיימת טעויות. אבל בענף להלקות את אותה עצמי אודותיהם, אני זוכרת שילד יום ההולדת הנ"ל בחר אותי; אולי ה"טעויות" שלי הן בדיוק העובדות הכרחי למען לאפשר לנכס – ולי – לצמוח.