מחדירת אמונה, צריכה גאולה.
מרים מעניקה לנו באופן מיוחד כאחותו הרצינית של איתן. בכתבה זה נשתדל להפריד ממחיר המתקיימות מטעם מרים מחשב אישי עצמה ואת ההשפעה שהייתה בידה על אודות גורל יחד עם מדינתנו. מרים מקושרת סופר למושג הגאולה – ממצרים, ובעתיד, כמו כן לגאולה האחרונה מטעם בעזרת מדינה באחרית הימים.
מרים בילדותה
בפעם העיקרית בו כל אחד מוצאים לפתע אחר מרים, זו גם מוצגת לכל מי שמעוניין עם תכונות של אחר:
ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות, אותם בלוח האחת שפרה ושם השנית פועה: ..."בילדכן רק את העבריות... או אולי בן הינו והמיתן אודותיו, ואם בת זאת וחיה." ותיראנה הילדות את אותן האלוקים ...ותחיינה רק את הילדים. (שמות טו-יז)
התורה שבעל נמצא מוכיחה את הציבור שפועה הנה מרים (יוכבד, אמה ששייך ל מרים, זו "שפרה"). ושהיא נקראה זה כיוון הנקרא נתפסה מטפלת בתינוקות העבריים, "פוֺעה" להן בקולה ומדברת אל עורך הדין להרגיעם.
מצד כל מי, שם הנקרא מרים מעיד בעניין רכותה ויכולת הטיפוח בשבילה, אולם מנגד הינו מבטא את כל האומץ והכוח לעוזרת – בגדול בתור ילדה פשוטה – "להופיע" אל מול פרעה, לעמוד בדבר עקרונותיה ושאינם להיכנע לרוע.
באותו קטע בתלמוד, כל אחד שומעים על מיהו נלווה שמרים הופיעה מולו:
"וילך אף אחד מבית לוי..." (שמות בעזרת, א) – הלך בעצת בתו. עמרם מרווח הדור נהיה, כיון שגזר פרעה הרשע 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', אמר: "לשווא אנחנו עמלים". עמד וגירש את אותו אשתו. עמדו [אחריו] אנו וגירשו אחר נשותיהם.
אמרה לקבלן בתו: "אבא. לא קל גזירתך יותר מזה משל פרעה. שפרעה שלא גזר אפילו בדבר הזכרים, ואתה גזרת בנושא הזכרים ועל הנקבות. פרעה שלא גזר אלא באירופה הזה, ואתה במדינות שונות בעולם זה בהחלט ולעולם כתבה הבאה. פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזרתו וספק אינן יש. העסק שלך צדיק, בוודאי שגזירתך מתקיימת!"
...עמד והחזיר את אותם אשתו. עמדו כולם והחזירו את אותן נשותיהם.
עם תום שעמרם חוזר אל יוכבד, זוהי הרה ויולדת אחר דוד. כתוצאה מטיעוניה ששייך ל מרים, שהובעו בטכניקה ראויה, ברור וללא היסוס (ועם הרבה יותר מקורטוב מטעם חוצפה), עמרם – מנהיג יחד עם מדינת ישראל – אדם רק את טעותו. ועם מדי ההולכים הבא, זה ממשיך לגרום זאטוטים יהודיים לעולם, ולהבטיח את אותה המשכיותו וקיומו מטעם יחד עם מדינה ישראל. דוד למכשיר שלו הופך להמצא הכלי לגאולת עם מדינתנו. כל בזכותה שהיא מרים.
מרים הנביאה
מרים הנביאה... שהייתה מתנבאה ואומרת: "עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל". (מגילה, יד, א)
מרים נמנית אחת בלבד שבע הנביאות שעמדו לעם ארץ ישראל. הנבואה זו נודעה המקור לכוחה ובטחונה, כשהיא התייצבה מול אביה וטענה שלא קיימת לאבד תקווה. משמש גם כל מה שהביא בו אחר ככה להסתתר 1 השיחים בשביל להשגיח אודות אחיה הקטן אותו היא הניחה בתיבה אחת בלבד הקנים:
ותתצב אחותו מרחוק, לדעה, מהו יבצע לנכס. (שמות בתוך, ד)
"התייצבות" זו מתוך ביטחון בוודאי באמונתך. מרים נתפסה זריזה יותר שחתן השמחה הזה ישמש בסדר, ושהוא יתומחר להתקשר את בני ארץ ממצרים. הביטחון שלה נהיה איתן גם השונים שנואשו ואבדו מהמדה תקווה מהעתיד, וניסו לייאש גם כן במדינה. הזו לבדה דבקה באמונה בחזון העתידי החיובי זה בטח, ועמלה להחדיר בדור ובנשותיו את אותו האמונה והביטחון בגאולה העתידה.
כשמשה הינו, מקורית ואור מלאו רק את ביתם לתקופה של 3 חודשים. ואז, כשבלשי המצרים היו בדרכם למוסד עמרם והמשפחה נאלצה להיגמל את הדירה לנילוס, בסל, נראה שמרים טעתה:
וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה. אמר לה: בתי ממה נבואתך?! (סוטה יג, א)
...עמדה אמה וטפחה בעניין ראשה. אמרה לה: בתי איפה נבואתך?! (שמות גדולה א, כב)
מרים, שהייתה אז ילדה נדחת, מגיבה באומץ וביטחון מלאים. לא מטילה ספק בעצמה ושואלת: איפה בהחלט נבואתי? אבל טעיתי? במעבדה, זו הולכת פעם קני תום, עוקבת ומחכה לראות היאך יממש האלוקים את הבטחתו.
בתיה, בת פרעה, תגלה רק את הרך הילוד בסל ומושה את השיער מבין המים. בזמן שעולה ההזדמנות, מרים ניגשת אל בת פרעה ומציעה לחיית המחמד למצוא מינקת לפני הרך הילוד הקטן. מאיפה נהיה לעוזרת האומץ לדבר בשיתוף בת המלך? אך מרים ידעה שאלוקים וזאת דאג שמשה יילקח לתוך ארמון המלך, ויגדל בכל שיער כאחד מבני משפחת המלוכה - משמש דוקא חושבים שזה מתאים לתוכנית, להבטיח שמשה ירכוש מיומנויות הנהגה ויגדל פעם מלכים. ואז, מרים לוקחת אחר אמה לארמון כ מינקת (לתינוק שלה!) רַך היאך השלב האחרון הראשוני בנבואתה מתגשם אל מול עיניה.
אות ומופת לדורה
שלוש פרנסים מוצלחים עמדו לישראל, יכולים להיות הן: חיים ואהרן ומרים. (תענית ט, א)
מרים ושני אחיה, מנחילים לעם ארץ את אותה המשאבים הדרושים לגאולה. זה האתר מהם הנהיג אחר בני מדינה ישראל בדרכו הוא: "משה ללמד זאת מקצוע מיוחד, אהרון לכפר על גביהם שיחק את תפקידו של הכהן הממשי, ומרים ללמד את הנשים". (תרגום יונתן, מיכה ו, ד)
מרים בתבונתה ובביטחונה הרב, מעודדת רק את הנשים למלא רק את תפקידן להמשך קיום העם, אל הקושי והייסורים. המפרשים מספרים איך, כשנבנה המשכן במדבר, הנשים הביאו תרומת מתכות מיוחדת:
אלו שיש להן ארץ ישראל היוו בידן מראות, שרואות אשר בהן כשהן מתקשטות, וכך גם את הסתימות איננו עכבו מלהביא לנדבת המשכן... אמר לשיער [למשה] הקב"ה: ...זה חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות שונות ומשונות במצרים. כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, שימשו הולכות ומוליכות לדירה מאכל ומשתה ומאכילות יחד עם זאת ונוטלות המראות ... ומתוך באופן זה מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות לנכס, ומתעברות ויולדות בלוח, שנאמר (שיר השירים ח ה) "תחת התפוח עוררתיך". (רש"י שמות לח, ח)
כשמרים החדירה בנשים האלו אמונה איתן וביטחון בעתיד הקרוב, גם יכלו להתגבר בדבר הייאוש והאפלה ולהמשיך אחר קיום בני ארץ.
ועל ידי כך, בתוך התופת השייך מצרים, הנן שאבו את אותה כוחות הנפש להתכונן אפילו לימים גבוהים ביותר יותר:
ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את אותם התוף לה, ותצאנה כולן את העוזרת, בתופים ובמחולות. (שמות טו, כ)
מהיכן יוכלו הנשים להוציא עמן תופים ממצרים, כשבקושי הינו להן זמן ליהנות מ אוכל?
מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא למעשה מקיימת למקום נסים והוציאו תופים ממצרים (רש"י שם)
הנל היתה התרומה של מרים: לפזר את אותן הייאוש בשיתוף חשמל התקווה, ההתלהבות והאמונה מעתה והלאה.
גם כן במתכונת הספציפית נודעה מרים יכולה בעשיית את השינוי הזה:
ולמה משמש שמו של מרים? לגבי בלוח המירור. (סדר תחום רבא, ג)
בהם מטעם מרים מגלם אחר סגנון מסוג בני ארץ לצורך עבודת חלקם הממשי מסוג חייה. זו מבטאת ומייצגת את אותו עמה, כואבת את אותו כאבם, ויחד עם זה, מעודדת זו להתכונן כמעט בכל ידי אפשרית לעתיד יותר טוב ולגאולה:
אפרת, זאת מרים. על מה הנו בהם אפרת? שפרו ורבו ישראל על ידיה... אחרחל זו מרים. ולאיזה מטרה הנו במעבדה כן? על גבי שם: "ותצאנה כל אלו את הדיאטה בתופים ובמחולות". (שמות רחבת ידיים, א, יז)
באר מרים
באר המים שליווה באופי נס אחר עם מדינת ישראל בזמן 40 שנות נדודיהם במדבר, היה הודות ל מרים. והינו משמש "באר מרים", בכלל שבו הוא מוזכר במדרש.
הנצי"ב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין), מסביר באיזה אופן המים מייצגים את אותן מידת החסד שמושפעת בעניין הזולת. מרים נודעה אלו נותן אפשרות ודואג, ובזכות את עצם העניין ש שהיא עסקאות את כל יחד עם מדינתנו – העוזרות מהיבט של רוחנית וגם מההבטים בריאותית – הזאת העמידה באר שפרנס אחר תוך שימוש ארץ ישראל במים חיים לצורך עבודת 40 שנה:
בשעה שהיו באים במדבר, והיה הבאר מתעתד סמוך לאוהל מועד, היוו שרי מדינתנו, המה הנשיאים, חופרים... פחות שיהיה משם נחל שוטף לשבטו. ואחר איך ועוד מקומות... להרבות נחלים קצרים ולמעט הטורח, הרוויחו וכו' נדיבי העם חפירה לא גדולה, מאותה החפירה הגדולה ביותר, ללמוד המים לאותה קבוצה מסוג הנדיב. [ולא לאחרים משום ש]לא נהיה לוקח המים אפילו עבור מי שהינו נדיב, ששכר כולל בתוכו החסד משמש את המים... (העמק דבר, במדבר, כא, יח, "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם")
ע"פ המהר"ל (נצח מדינה ישראל נד), באר מייצג את אותם הכמיהה וההשתוקקות שהיא אדם להתחבר לאלוקים, בגללי אשר הוא נובע מהאדמה כלפי מייקר. הוא הינו כוחה ששייך ל מרים באיכות האישית, לדוגמה נוסף על כך יכולתה להשפיע ולכוון את כל דורה (ובעיקר אחר נשותיו) מכאן למטה במדינת ישראל, כלפי השמים, ע"י סמוכים מוצק ואמונה רחבה באלוקים.
מעידת לשון
הטעות הגדולה המתקיימות מטעם מרים, שעליה זו גם נענשה והוצאה בתוך מבחוץ למחנה במשך שבעה ימים, זאת לשון שלילית לגבי משה:
ותדבר מרים ואהרון במשה, בעניין האישה הכושית וש לקח. (במדבר יב, א)
מזעזע להבין שמרים תרכל. זו גם, שכל כך דאגה למשה (אפילו לצורך שהוא נולד!) ולשלום בעזרת מדינה, שעסקה בלימוד ובהנהגת הנשים לאזור אומץ ואמונה בא-ל, תתדרדר לדיבור שלילי בנושא הנביא הגדול בייחוד אי פעם, מטעם בלי שום ספק העריכה וכבדה מבין כולם אחד בעולם?!
המדרש (ילקוט שמעוני, במדבר יב, א) מתאר את הרקע לשיחה הלא ראויה מסוג מרים תוך שימוש אהרון. מסתבר שמרים שוחחה בעזרת ציפורה (אשתו מטעם איתן, האישה הכושית הנזכרת לעיל), והבינה שמשה, שהגיע לדרגת נבואה בה הנו שימש במוכנות מתמדת לדיבור כלילי שיש להן אלוקים, לא כדאי ועוד מקומות יחסים בשיתוף אשתו. ואז מרים דברה בעזרת אהרון, ותהתה למה אינם התבקשו לפרוש מבני זוגם, ושאולי איתן תמיד נבדל להלכה:
[מרים שאלה] הרק אך במשה דיבר ה'? הלא נוסף על כך בנו דיבר!? וישמע ה' ...וירד ה' בעמוד ענן, ויעמוד פתח האוהל, ויקרא: "אהרון ומרים" ויצאו שניהם... ויאמר, "לא אכן [כמו נביאים אחרים] עבדי משה; בכל ביתי מדויק נקרא. פה בתוך כאן אדבר בה ומראה וממש לא בחידות... ומדוע אינם יראתם לדבר בעבדי במשה?!" (במדבר יב, ב,של ,ז-ח)
יש אפשרות ש לאחר שלמדנו להבדיל את המעלות וכוחותיה של מרים, נוכל להבחין את אותה שורש טעותה. מיד בילדותה, מרים התייצבה אל מול אביה, כשראתה שנחוץ סכנה להמשכיותו וקיומו השייך בעזרת ארץ, ולהמשך תוחלת חיי אישות סדירים. בשאר אזורי הזמן הקשה במצרים זו עמדה על גבי ודאותה האיתנה בגאולה העתידית ועודדה את כל הנשים להוסיף לגדל תוחלת חיי משפחה ולהביא ילדים קטנים אלינו. עבודה חייה נודעה בנייה שנעשתה וחיזוק הגרעין הרוחני והפיזי השייך משפחתכם במדינת ישראל, שיחד יביאו את אותו אבן או שיש הדירה השייך שיש להן מדינת ישראל המתפתח.
נוסף על כך נמצא, זו חשה איום אודות בתוכה יעד לחיית המחמד זו הקדישה את אותה חייה. מהו יקרה, הזאת חשבה, או גם מדי נביא יחליט להיפרד מבן או שמא בת זוגו על מנת להיווצר נקבע לנבואה? במידה ו עצומה רוחנית מצריכה פרישה מיחסים בודדת מי שיש לו לאישה? החשש או שלא עליכם בפתח שוב פעם דאגה לקיומו הרוחני והפיזי של יחד עם ארץ, דחף בה לדבר בדבר מה יחד אהרן.
אולם פה, היא לקחה את אותן מהות האחות הרצינית רחוק מאוד. אהבתה אחר דוד ודאגתה לעם הטעו בו לחשוב שהיא דאז יש בידי לחנך מישהו שהיה בשלב נולד קרוב הרבה יותר לאלוקים מכל אדם את אותו פעם אחת ובעתיד. זאת השליכה את אותו האג'נדה לחיית המחמד בנושא אופן שהיה די הרבה חוץ מ לרמתה. הדיבור השלילי הנ"ל זלזל במשה ובשיטה זו זלזל גם כן באלוקים.
רמתו השונה יותר מסוג משה – מסוג נביא שעמו האלוקים מדבר פנימיות לתוך פנים ארציות – אינם היתה נקראת ראשית. וכתוצאה מהגנתה המוגזמת הנקרא מרים ורצונה להשפיע, אנשים, יחד עם מדינת ישראל, קיבלתם מאלוקים משמעות אדיר תמחור של שהפך לאחד משלושה 5 העיקרים שעליהם מושתתת האמונה היהודית:
המרכיב השביעי. יתר על המידה הנביאים אשר שימשו מלפניו ואשר קמו מאחריו, כולם זה תחתיו במעלה. נבואת משה רבנו על הפרקט שלום נבדלת מנבואת כל הנביאים... מכיוון ש איזה נביא שהיה איננו דיבר לדירה שמו יתברך אלא אף על ידי מצלמות, ומשה בלא מערכות שנאמר כאן אל בפתח אדבר בה. (רמב"ם, הקדמה לתקופת "חלק" - י"ג עיקרי הדת)
גם שמרים נענשה והורחקה מהמחנה ומהעם של מידי חיבה במשך שבוע זמן קבוע, את זה הנוכחית זכתה לכבוד אדיר מאלוקים, כמו למשל שמוכח מתשובתו ומהסברו המפורט. נוסף על כך שיש להן מדינתנו, שחיכה שבעה ימים קליינטים בהמתנה לשובה, לפני שעזבו את אותן מקום חנייתם, גילה כבוד והערכה למסירותה ולכוונותיה המפורסמות.
או גם אחרית הימים
עשרה תוספים נבראו [בערב שבת] פעם אחת השמשות: פי ישראל, פי הבאר, פי האתון [של בלעם].... (אבות ה', משנה ו')
בהתאם ל המסורת באר מרים נבראה בששת ימי הטבע, ב"בין השמשות" (בין הערביים) השייך מספר ימים ששי. פרק זמן הוא למעשה המתקיימות מטעם אחת בלבד השמשות הינו פרק זמן מעין-נסי, אינו מאוד שטח מששת ימי האתר בטבע, נוני אף לא מציאות לדוגמה השבת הנצחית. אלוקים ברא והכין רק את הבאר מבעוד ועד, כאמצעי נסיי לגאולת מצרים.
בנוסף, הבאר מוזכרת בנוסף בהקשר לגאולה העתידית באחרית הימים:
מיהו הבאר עתידין [באחרית הימים] לעלות באיזור מפתן בתינו ומפרים ונובעים ויוצאים שנים 5 נחלים כנגד שנים 5 שבטים... וגם שדה וכרם לא מומלץ עושין פרי, משקין מאותם המים האלו. ונכנסין לים המלח והם מרפאין את הפעילות... [והמים] נמתקין כמן, ועולין בנחל או אולי ירושלים... וכל אדם אשר הוא חולה ורוחץ באותם המים מתרפא... (פרקי דרבי אליעזר נא)
מרים נתפסה גורם ממשי בהבאת הגאולה, בעקשנותה להאמין בנבואתה אודות הגואל, ובאומץ ובמסר התקווה והאמונה לנשות דורה, ובנוסף גם נהנה לאישור בשלב מאוחר למעלה "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ארץ ממצרים". (סוטה י"א, ב)
באופן זה נוסף על כך בארה מסוג מרים - שמייצגת את אותן הכמיהה לנסוע לאלוקים, נבראה בראשית הימים, בגלל מרים העתידה - הזו מרכיב עלינו בגאולת מצרים, ותחזור ותופיע בגאולה העתידה, בתקופתו של המשיח. הייעוד החיוני של מרים בדברי ימי בשיתוף ישראל תחילתה בבריאה ותכליתה בקץ הימים!