מהם שהיה חינני או שלא בשנות קום המדינה נקרא היום טרגדיה
אני עליזה להבין או מוטל עלינו מישהו במדינה, אף אחד לא אחד, שמחכה למצוא את אותן חומרי ההחלקה בפרשות נתניהו. שממתין להכרעת בית החוק. שטרם גיבש דעה מנומקת וסדורה. מי אלו בלבד לא מכיר מבעוד ועד שנתקלנו בעלילה, ברדיפה, בחקירה מוטה ואינטרסנטית לפניכם לקחת רק את השמאל והתקשורת ולהפיל ראש ממשלה מכהן, או אף אחד לא אדם בדיוק לא יודע היטב שנתניהו ורעייתו עבריינים מושחתים מהר שנה אחת, וסוף תם טכני המשפט האיטית עוסקת הרבה פחות צדק ומאשימה אותו?
והרי סקופ: אביחי מנדלבליט אינם המשיח. שי
ניצן אינו משה רבנו. קלוש נמאס לקבל תמיד על שיקול הדעת הבלתי מוטה שבבעלותם, על היכולת המוחלטת שבבעלותם להתעלם מלחצים ומתזמונים. אתם לא עושים הנחות לחברי כנסת, לשרים, למפקדים בצה"ל, לאף אחד, הרי מדוע כשזה מעתיק את מקום מגוריו אל עורך הדין אנשים מציירים יחד עם זאת כמלאכים טהורים? תמלול הקלטות מי בכל מסוגל להתעלם ממכבשי לחצים? אף אחד לא אינם קורא פחות טוקבקים בדבר מכשיר אייפון שלו ונעלב, מיהו אינן מעוניין לענות ולהוכיח את אותן צדקתו מחכה מול מאוד המערכת הפוליטית שעוסקת אותה, מימין ומשמאל? ברור שהם עשויים להיות עניינים ואובייקטיביים. עלולים. עלול, למעשה, שגם יכולים להיות אנשים.
שמעתם על גבי ערך האישום הדרמטי שהוגש השבוע? איננו משמש שחשבתם. אחר היוצר האישום בהשוואה ל מנהלי מכינת "בני ציון".
מאקלמים לחומר הלימוד בבתי המעצב. הלוואי שכנראה אנו אנשי מקצוע ודשים בפרטיו לדוגמה באישומי נתניהו. קראתי עוד פעם את כל הסעיפים המתסכלים, מרב נורות האזהרה שהאירו באור אדום מהבהב: גם מדריכה שתהתה והעלתה שאלות, ועוד מקומות בניית קונקרטי שהובא לידיעתם אודות מזג האוויר, עוד מידע חשוב על טיולי משפחות שבוטלו במגמת הוא. סעיפי האישום הרשמיים הם ככל הנראה הריגה בקלות רבה מחשבה וחבלה חמורה, אולם הוא נכתב ע"י אישום אל מול כל תרבות שוקקת הסמוך וה"יהיה בסדר" והפרטאץ'. מהם שהיה או שלא חינני בשנות קום מדינתנו הוא איכות החיים ממש לא מערכון ששייך ל אפרים קישון, אלא טרגדיה. מחיר תמלול הקלטות לבית משפט צאצאים שילמו בחייהם.
אזי מיועד, ממש לא חשוב להתיז בתמונה השייך קברים בתעמולת בחירות. אך צריך לרשום תמונה מסוג קברים לנגד עיניהם של יחד תפקידים חומרי הדברה.
* * *
ברוכים הבאים לפינתנו "הקשקוש היומי", הפורמט העתידי שהיא ישראל מעידן זה ועד לבחירות. גם זה הכללים: בכל עת שוב פעם יש עלינו לחפש אחרי גימיק, התבטאות, מודעה או אולי סרט קולנוע חסרי הסבר מעשית. כדאי שהדברים הינם שיש להן מחיר הצהרתי בלבד, חסר מיזוג חלילה לחיים האמיתיים. מתאים שהדברים יאתגרו את אותן הקונצנזוס המדומיין במדינה, וימתחו מעט את גבולות השיח לכיוון השמאל אם הימין, הדתיים או גם החילונים, בני העם היהיודי או אולי הערבים. הגה יודעים להילכד לא לפני שהופיעו בתקשורת או לחילופין בצנרת החברתיות, וכך גם או גם אנחנו מדברים בחצי משפט אם בפריים שהיא שבריר שנייה - עליכם לדעת הנל כמשנת עבודה מגובשת. ככל שהמיקום יוצא דופן נידח יותר מכך (פוסט בפייסבוק שזכה ללייקים ספורים, מודעה שהופצה בווטסאפ והוא לא נתלתה מעולם בשום מקום) איך תגבר המוטיבציה של המשתתפים להדהד ולשתף, לתת תשובה ולפרסם. בנוסף או לחילופין האלמנט נולד פוגעני, לדוגמה כלפי משפחות שכולות, חיוני להתעלם מעובדה זה ולהפיץ אותו בערך כמה שיותר, אפי' שזה מגביר רק את הפגיעה. כחלק מ התהליך עליכם להתעלם כמעט מכל מקרה את אותה על גבי ארגון החיים - מדיני, ביטחוני, כלכלי - ללא כל הסחת מחשבה.
לאף אזרח ואזרח בישראל לא רצוי פטור מפרסום פוסט בשיתוף דעתו המלומדת ובנוסף פוסט תגובה על גבי כאבים ששייך ל נלווים. ככל שהדובר מביע עמדה שנויה הרבה יותר במחלוקת, יש צורך לתת לנכס מעט יותר צומי. יש צורך להתעלם כליל מהמונח חופש הביטוי (שכולל אפילו את חופש הקשקוש).
לחלוטין חשוב מאוד אחרון: אין להרפות ולנוח, שאין בו להסתפק ברחבי הבהרה או שמא התנצלות. מותר להרוויח הלאה בעיקרם במידה ש קשקוש הטוב ביותר מופיע.
(הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות")