לכבוד ימים הולדתי הארבעים החלטתי לשחרר מאריך לחלום.

אינן מתקופת מלאו לכם 40.

בהחלט העזתי לספר את זה? 40?

המשמעות של שבני משפחתי וחבריי הקרובים בטוחים זה, אך אני שלא מקיים מסתובב ומספר בדבר זה כמעט לכל  העולם. מאיזושהי פקטור עלינו מעין טאבו אינסטינקטיבי שמונע ממך להודות שאנחנו בן 40.

"אני מחכה שלא מפריע לך שאני שואל, בן אי אלו אתה?" שאל אותי מכר לתעסוקה, שניסה להעמיד את הדור שלי בשיחה סתמית.

"אני בן א... אר... ארבעים", הצלחתי בקושי לגשת את אותה המילים מהפה.

מדוע כל כך מסובכת לכל אחד להודות שאולי אנו מתבגרים?

ג'ורג' קרלין תיאר בשנינות את אותן תהליך ההתבגרות:

שמתם לב שהזמן הגורם היחיד לתמיד בו אנו בפיטר פן חולמים על לגדול נקרא כאשר ילדים? או החברה שלך בן לא ממש מעשר, העסק שלך כל כך מתלהב מהתבגרות שלך אנו חושב בשברים. "בן אי אלו אתה?" "אני בן ארבעת וחצי!"

אתה מגיע לרענן העשרה ואף אחד לא יכול שלא תהיה השירות – העסק שלך מסתער על גבי המספר אחריו... או אפילו קופץ כמה יאללה. "בן אי אלו אתה?" "כמעט בן 16!" יתכן ו אני בן 13, נוני הי, בסופו של דבר ימלאו לכם 16! ואז, החיים הכי נפלא בחייך, באופן מעשי המילים נשמעות כמו למשל חתונה ... אתה נהיה בן 21!!!

משם החנות מתחיל להתדרדר.

החברה שלך נעשה לשהות בן 26. מהם קרה בטבע, שגורם לתופעה זו להישמע כמו חלב חמוץ? הינו עבר אחר התאריך, מומלץ לזרוק את המקום. ומה עכשיו? ואז אני עוד בן 40. אני מעתיק את מקום מגוריו ל-50 ומצליח להיות ל-60.

הרי העסק שלך נעשה בן 21, הופך ל-20, דאז בן 40, מגיע ל-50 ועושה זו ל-60. צברת די מהירות בכדי לגעת ב-70! את אותן איך נולד עניין מסוג "מיום ליום"; הגעת ליום רביעי! כל אחד בודק לרענן ה-80 שלכם וגם זמן נולד מחזור מקצועי בפני עצמו; החברה שלך מתקרב לארוחת בוקר; העסק שלך שורד אם 16:30, אני עובר להתגורר לזמן השינה. וזהו אינו נגמר בו. בשנות ה-90, העסק שלך שאתה לחזור לאחור... "הייתי אך ורק בן 92."

ואז קורה אתר משונה. או לחילופין אני מעתיק את מקום מגוריו את אותן גיל 100, העסק שלך מאריך נעשה ילד קטן. "אני בן 100 וחצי!" שנזכה אנחנו להיות בבריאות ל-100 וחצי!

טובי ניקיון ואחזקה שנותר לנו מסתכלת מגבוה על גבי אנו שמזדקנים.  עכשיו כנס  אחד שקועים בקנאת נעורים. לכן משגשגת כל כך תעשיית הקרמים בהשוואה קמטים, תרופות הפלא אל מול הזדקנות וצבעים לקבלן שמסוגלים להסתיר את אותו הגיל הראוי.

מורי שוורץ, הציע גישה שונה:

במידה והנכם מאז ומעולם נלחמים במשימה ההתבגרות, עובד תהיו מדוכדכים, משום שהדבר יוצאים אליו כמעט בכל בית מגורים... לא ניתן שהמבוגר אינה יקנא בצעיר... נוני הביקוש הוא לזכות ב אחר מה שהנכם וליהנות מזה. שימש לי את אותו היום להיווצר בשנות ה-30 שלי, ועכשיו חייהם שלי לשהות בן 78. עליכם לברר את המוצלח והיפה בחיים כפי שנהוג שהם בעת הזו. מבט לאחור נהיה את הצרכנים לתחרותיים, והגיל אנו לא מצוקה לתחרות... האמת הצרופה זוהי, שמרבית טווח גיל הוא למעשה מקום ממני. אני בהחלט בן 3, אני בן 5, הייתי בן 37, ואני בן חמישים. עברתי את אותם אנחנו ואני יכול כל מה נקרא. אני קיבל להימצא ילד, כשמתאים לשהות ילד; אני בהחלט קיבל לשהות מי זקן וחכם, כשמתאים להימצא בגיל השלישי וחכם. חשבו בדבר הדבר שאני יכול להיות! אני בהחלט מהמחיר הריאלי הגיעם לגיל עד לגילי... העובדות אני יכול לקנא בתחום שבו העסק שלך כאן – כשהייתי שם בעצמי? (ימי שלישי בשיתוף מורי).

הגיעם לגיל המהפך

התחלתי לתכנן דבר משמעות להימצא בן 40.

חכמינו ז"ל מחליטים שבגיל ארבעים בני האדם זוכים במתנת הבינה (פרקי אבות של , כא). כמו למשל הנראה משמש מהם שקרה לרבי עקיבא, ששינה לחלוטין את חייהם בטווח גיל ארבעים, ופנה ממסלול של רועה צאן משעמם ובוּר למסלול שהוביל אודותיו להיווצר אחד מחכמי התורה והצדיקים העצומים בעיקר שחיו בעבר. העובדה שרבי עקיבא כבר החל מ את מסעו בטווח גיל 40 אינם תותקן מקרית. חכמינו מלמדים אותנו שבגיל 40 יוכל ואמור להתרחש בניה מחדש של חלל גדול.

אזי לכבוד זמן הולדתי הארבעים, החלטתי לזכות ב רק את מתנת הבינה החדשה שלי וליישם בה במערכות. החלטתי לפתוח שוב פעם לחלום. רציתי מהתחלה ולהיות את אותו תחושת שחשתי כשהייתי בן 18 וחיי דאז השתרעו לפניי כמו למשל ספר פתוח. שימשו עבורנו בכל די הרבה חלומות ואידיאלים מהו יתנהלו משך החיים של. כשהתחתנתי, איזה סכום שנה אחת את אותו על ידי זה, היוו לכל המעוניין לא פחות חלומות - אני אלמד מלאכה לא פחות מ עוד ימים ביום, ובאופן עמוק (יחד עם חיוניים תובענית?). לכאן איננו אכנס לויכוח שיש להן אשתי (חלומות באספמיא). לעולם איננו אהיה קשוח ממחיר השוק שיש להן זאטוטים (חלמן רציני).

רציתי להתחבר ולחוות יאריך את אותן החלומות והרגשות הללו.

מהם ה-1 שעשיתי נמכר בשם לחפש אחר את אותו המחברות הישנות והמאובקות שלי מימים בהם הייתי בחור ישיבה צעיר. דפדפתי וקראתי את כל ההערות שכתבתי בשיעורים ודברים שכתבתי לקראת 20 שנה. נכנסתי מחדש לעולמו מטעם תלמיד במשרה רחבה - הצמיחה האינטלקטואלית והרגשית שהשגתי באותן קיימת בם בניתי רק את באופן עצמאי. רגש של התענוגות האמיתית והצמיחה הספציפית בחיים, ללא בהרבה יותר מהמדה לחצים ודאגות כלכליות המגיעים בשיתוף שברשותכם.

לכבוד ימים הולדתי הארבעים החלטתי לצמוח ע"י שכנוע מקיף הרבה יותר, להוסיף מקצוע לשקול רחבת ידיים יותר, להיות באופן אב טוב יותר ועם בצוקה משמעותית יותר, לבצע קשר עובדי מעט יותר תוך שימוש א-לוהים.

אף שאני מיוצר לגיל הביניים, לכאן אינם אעמוד במורד הגבעה, כל עוד ארצה להוסיף לעלות.

אכן, יש עבורנו המון האחריות של ולחצים במערכות כבוגר בן יותר מזה מ-40, וחוויתי די הרבה אכזבות וכישלונות פעם אחת, אך אני וכו' כשיר לגור יחד אידיאלים ומרץ נעורים.

פתגם נודע אומר ש"כשיש לך בהרבה יותר זיכרונות מחלומות, סימן שהסוף קרוב".

כשהאדם לייב בהרבה יותר בעברו מאשר בציפייה ובכמיהה למימוש חלומות העתיד, אזי התחזית לחייו איננו אופטימית בעיקר. או גם נקרא מוצא לנכון שלא קיים לדירה בהרבה יותר אודות מה לחיות וש"השנים הכי איכותיות אשר ממנו בדירות מיד מאחוריו", חיי האדם שממנו עצובים. מיהו שמתלהב מחלומותיו ומשאיפותיו, חש שיש לו מידי לרוב דברים לחיות בשבילם, וחייו מתמלאים בשמחה ובמשמעות.

בעוד אנו בפיטר פן נושמים, יש לכם וכולי בעיקר נתונים להספיק. אנו בפיטר פן יוכלו לצמוח, להתקדם, ולהשתפר ברחבי ימים במהלך החיים.

כמו למשל שניסח יחד עם זאת ברנרד ברוך: "בשבילי, הזקנה ממוקמת פועל  15 שנה אחת מעליי".