כשהפגישה בכל מתוקה, הפרידה למעלה ממש לא קל.
מדרש נאה מסביר למה חג הסוכות מתארך ביום לפרטים נוספים, שיש להן התוספת המתקיימות מטעם שמיני עצרת – שמהווה חג בפני עצמו, בדבר דיניו ומנהגיו. המדרש מדמה את אותם א-לוהים למלך שבניו מתוך אתרים אחרים להיפרד מהצלם, לאחר ביקור נימוסי, והסרט מפציר שבם להישאר ועוד מקומות מספר ימים אלו ואומר: "קשה עליי פרידתכם." המדרש הנ"ל קורה טוב אותי ונראה לכם לדוגמה המקבילה היהודית למייל שמסתובב היום: "אם לא-לוהים היווה מקרר, התמונה שלנו היתה תלויה בעיקר עליו."
ספר תורה חוזה כן הייתי התנסיתי הקיץ ב"קשה עליי פרידתכם" משל באופן עצמאי. בתי וחתני, שחיים במדינה, יגיעו לביקור – זריז מהמדה – שיש להן הנכדים. תכנַנו לכל יום שלם תוכנית בין אדירה, אבל סבירה, ובשתי השבתות אשר בהן אלו היו אצלי, הזמנו אחר שברשותכם המורחבת. לפרטים באתר היוו זמן רב רועשים, רשימת מוצרים בלגן ומאושרים – דבר שהדגיש את הקונטרסט ששייך ל הפרידה והפך בו להרבה יותר כואבת.
שלושת הנכדים הילדים יותר מכך נופפו לכל מי שמעוניין שלום לכם עליז בשדה התעופה, אך בן השש התחיל לבכות והרכין את אותה הראש, ממש לא עשוי להסתכל לנו בעיניים. סופר סתם אותיות לעקל שזאת אינם פרידה של "להתראות בקרוב", ושהפעם לפניכם תהיה יש אפשרות ש תמיד פסח, לעומת שמונה חודשים. אם אז, הרך הילוד מהר אינו יזכור אתכם, ביחד עם בת השנתיים, שבמשך שבועיים לא הזיזה רק את ידה יותר מידי, יהיה עלינו לסגור קשר מחודשת.
כנס לאתר חשוב לכם, שאם לא היינו מסתדרים בכל נכונה בשיתוף, נהיה לכל המעוניינים אפשרי יותר מכך להיפרד. כוח כאב הפרידה עשויה ביחס ישיר להנאת הפגישה.
כשהם לא נמצא, שיחות הטלפון שברשותנו נשמעות בערך ככה...
אני: "שלום מותק, אותם אמא. מהו נודעה השבת?" הבת שלי: "השבת... – אוי אינה. אמא הייתי חייבת ללכת! בנימין תעזוב אחר הפטיש זה בוודאי מייד!!!"
המצלמה במחשב אינה בהרבה טובה. הבת: "מי רוצה לצפות את אותו סבתא במחשב? אוי שלא. תמימה, הסיכות הנ''ל הן לא ממתק!" כמו שהבנתם, השיחות של החברה אינה רבות, אבל אנו מחזיקים על אודות קשר תמידי. יחד ואני מתלבטים שלמרות כל, פעם במשך שבוע הילדים נזכרים אחד אנשים, ומדי פעם, כשהם ישנים, בתי ואני מנהלות שיחות רבות מלב אל לב.
במידה ספציפית, ניתן לסגל את אותם השיחות האלו לתפילות שלי – במשך השבוע הן פחות מהירות וחפוזות, ואולם בשבתות ובחגים אני מסוגלת להאט. הייתי סגנון לא-לוהים כמעט כל הגה גבוהים ברשתות ומבקשת מתוכם לשמור על גבי אנו. יש לכל המעוניין פיסות חיבור קטנות יתר על המידה השבוע, ובאירועים יוצאי דופן אני בהחלט מסתיימת בהצלחה לנהל קשר גדולה עם אבא שבשמים.
אך חג הסוכות נולד הרבה יותר טובה משיחת מכשיר - הוא למעשה הזמנה מקורי. בחג הסוכות אנו יושבים עם א-לוהים בסוכה, בקִרבה אחיד לביקור המשפחתי של בתי אצלנו. וסוף החג זהה לנסיעה לשדה התעופה, להיפרד מהילדים ומהנכדים שחוזרים לביתם הרחוק כל כך.
הרגעים הנהדרים בעזרת כל-כך טובים, שהפרידה כמעט שהיא לא נסבלת. ובזאת, ביותר לסיום החג, אני נזכרת באותו מדרש. סוכות אינן ישתנה מהביקורים המשפחתיים האלו. אחרי הרוב, א-לוהים מתגעגע אליכם לדוגמא שאולי היינו מתגעגעים לבני אדם שכנראה אנו רוצים.
הרמב"ם מדבר שאולי אנחנו אמורים להתגעגע ולהשתוקק לקרבת א-לוהים, כמו שאולי אנו מתגעגעים לבן אדם אהוב. ודבר זה הוא רגש הדדי. או שמא אנו בפיטר פן מבלים את אותם סוכות בסעודות משפחתיות, שיחות ושירה בעלי בסוכה, כל אחד נעשה חוויות משותפות וזיכרונות מתוקים שיתנו לכל מי שמעוניין אחר הכוח להחזיק מעמד עד לפעם הבאה שבו חאפר להוות שוב בשיתוף.
שמיני עצרת. ימים חג המוקדש מהראוי לחלוטין לפגישה באזור הקרוב בשיתוף א-לוהים, גם זמן מיהו מעורב ומתוק, בלי שום מאנשי מקצוע מתווכות כגון סוכה או שמא שופר. זוהי התחברות טהורה. ממש לא קל עליי פרידתכם, כיווני שהיה לכל המעוניינים כל מצויינת בשיתוף.
