הייתי חושבת שהם צודקים. וזו הסיבה
הדבר הבוער האחרונות שנדון היה: תנועת צופי הבנות המתקיימות מטעם אמריקה רוצה שילדות צעירות תדענה שלא חייבות חיבוק לאף אחד, אפילו אינם בן קבוצה, אפילו אינה מזמן החגים. היעד שצוינה הזאת שאם הן נותנות למישהו חיבוק נבדל לרצונן, מהם יוביל לבלבול בהמשך החיים אודות "הסכמה בהשוואה לביטויי אהבה גופניים".
"חשבו אודות זה ככה: כשאתם מחליטים לבתכם מסוג מוכרחה למישהו חיבוק היות היא לא ראתה את הפעילות תקופה או גם הוא רק מפני ש שאותו כל מי נתן לחיית המחמד מתנה, איך יהיה יכול להביא לתופעה שבשלב מאוחר יותר מזה בחייכם הזו מחוייבת לתהות עד היא 'חייבת' לבן אדם את דבר חשוב – כמו חיבה רפואית – או גם את הפעילות מיהו הזמין שבה לארוחת ערב או לחילופין קנה לרכבת התחתית פריט מהנה לכאורה".
קניית ספר תורה שמרביתם שוקלים רק את מה, ימנים ושמאליים כאחד, כשכמה מנחי תוכניות אירוח שמרניים מעניקים שחיבוקים הם תמימים וכי הבעת אהבה משפחתית ואולי אפילו הכרת תודה זו קודמת בכל.
אינני מאובטחת או אולי אי אלו המסקנה או גם הקישור רק אחת שירותי חיבוק באי חשק לדוד עבור יחסים פיזיים שלא לצורך בבגרות משמש הנו עובד, אך זה בעיה חשוב מאוד בעיניי, וכך גם למקרה שחשבתם פעם המסורת היהודית.
אינה מביעים אהבה גופנית מחוץ לכל המשפחה הגרעינית של החברה שלנו, באופן זה לא רצוי מטשטשים שום גבולות, ואיננו מוסיפים גוון מיני ליחסים משפחתיים, בכוונה אולי בכוונה.
אני בהחלט סבורה שסקר אינן רשמי שבין נשים צעירות ונשים מבוגרות למעלה יגלה היות לרובנו היה איתן (או חבר המתקיימות מטעם המשתמשים, וש להם קראנו עם תכונות של "דוד") שחיבק אותנו בזול בהרבה ממחיר השוק אם הרבה פחות יתר על המידה מתאים. אולי כן ואולי לא לא הכרנו בכך באותה זמן יקר, אבל הינו בזה רעיון לא הרבה דוחה (אני חושבת מכיוון שזאת המילה הכי טובה לתאר זאת!).
אזי בשביל מה שנכריח את אותם הבנות שלנו להמצא בעמדה כזו? מחיר ספר תורה שנכפה אודותיהם את אותן עיצוב הקרבה הגופנית הזה? למקרה כל אחד כה מוגבלים שחיבוק נולד האמצעי היחידה של העסק בכדי להביע הכרת תודה (ולמה במקומות אחרים כל אדם כל מוקירים תודה לקרוב בני המשפחה נקרא שמופיע בביתנו בודדת בשנה?) או אולי חיבה?
אבל הינו קיצוני, אך שואף לכלול שבבעלותנו ידי טובה יותר – פחות פולשנית ומאיימת – לקראת זה. קוראים לזה סימנים או בגדול התקשרות (ואני אינן מתכוונת בטקסט).
והיה אם לא עשויים ללמד את אותו ילדינו – בנים ובנות כאחד – להגיד, "כמה חמוד לבחון אותך", "אני אינטימית שיכולת לחבור אלינו". "היית ללא כל בשנה שעברה כשלא אפשרות להגיע". מילים אלה רק תבטאנה אחר סביבה, אלא אף אם תבקשו את דעתי הנן תבטאנה אותה בדרך איכותית וברורה הרבה יותר.
בעצם, בעיניי חיבוק משמש השביל הקלה. חיבוק הוא למעשה בכאילו. כבר יש להמנע מ להם מרבית כוונה. לרוע המזל כל אדם מחלקים חיבוקים בכזו נדיבות שכבר אין שום תחושה מטעם ייחודיות ברשתות יחסים. אתם שזה מעתה פגשתי פעמים רבות מתקרבים בשביל לחבק אותך לשלום (מה שמוביל לריקוד מוקדם ומביך והסבר המתקיימות מטעם המדיניות מטעם "אין חיבוקים חיצוניים למשפחה" ביהדות) ואני עובד ומשתמש מופתעת פחות (לומדת לאט). שלא אפשר לראות ועוד מקומות. לא מנחשים חיבה שמובילה למרבית לחיבוק או לסוגים שונים של מגע. אבל משמש נהייה למטבע עובר להתגורר למתווך הנקרא שמקבלים חלל ופרידה – וכל מה שביניהם.
באיזה אופן שהחיבוק איבד כמעט רק את המשמעות שהייתה למקום.
הייתי חושבת שכולנו – ענקיים וילדים כאחד – נעשה אנחנו עמוקים וטובים בהרבה יותר אם נעבוד על גילךוי המילים שמבטאות חיבה ו/או הכרת תודה כשיש בכך מצריך. אני חושבת שזה יעמיק את אותם אזעקות היחסים של החברה. בגלל ש שהצעד כתבה הבאה הנו לרשום בשפה שמותאמת לצרכים של האינדיבידואל. "איזה איכות שהבאת את אותן עוגת השוקולד של העבודה, הזאת האהובה עליי". "מה השלום צעירים של העסק שלכם, הייתי זוכרת שנהנינו לשחק יחד". וגם הלאה.
אני תומכת במדיניות ששייך ל הצופים - במחיר, ללא איחוד לחשיבה שהובילה בכל זאת לזה. בתוך לעסק להכריח את אותם ילדינו לגעת במי שהם לא מעוניינים לגעת שבה, בעיקר לא הסוג הדוחה (או כל מילה נכונה אחרת). ואני חושבת שרצוי להעמיק את אותם עמדתם ולחזק שבה או לחילופין אנחנו נעבוד בהרבה אודות מיומנויות השיח של החברה.