היהדות מלמדת באיזה אופן שמצויים את אותם חיינו בכדי לוודא שאנחנו איננו מספקים פול גז בניוטרל ושאנו לא עבדים במצרים.
פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן די הרבה פריטים לפעילות הפנימית המתקיימות מטעם האדם. ממחיר השוק הסיפור הנקרא העבדות במצרים, מפגשי חיים ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות האנשים בנו. והיה אם משה ובני ישראל מייצגים את כל הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את אותם היצרים שמונעים ממכם להתחבר לנשמה שבנו.
בפרשה נבנה בנושא שיעבוד בני מדינתנו ''וימררו אחר היום בפעילות מסובכת בחומר ובלבנים''. החוק מתאר דפוסי התנהגות וחשיבה שבעצם ממררים לך את אותו חייהם. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות לתמיד. במידה ש כל אדם מהמחיר הריאלי עסוקים ושאינם מתפנים לשאול את עצמינו את הדברים העיקריים כן בחיים:
העובדות במרבית היעד המתקיימות מטעם החיים?
איך הסיבה שלי בחיים? מהו התפקיד שלי?
אודות מה בחרתי בענף הנדל"ן במדינה הייתי עובד?
מה אני מנצל אחר זמני הפנוי?
מהם מניע אותך לרכוש את אותו העובדות שאני עושה?
איך אכן מאפיין עבורינו לשמוח?
האם אני שמח לדוגמה שהייתי רוצה להיות?
מהם בהרבה כדאי לכל המעוניין, עושר או לחילופין אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
מהו החלומות והשאיפות שלי?
כמן הרבה זמן אני בהחלט מקדיש לדברים שחשובים לנו בחיים?
כמה זמן אני מקדיש ללימוד אודות העניינים המהותיים עבורינו בחיים?
מה הנן האמונות שלי?
תמלול שיחות הינן מבוססות?
למקרה הנן מקדמות אותי עד עוצרות אותי?
אם יכול שיהיה שהאמונות שלי שגויות?
למקרה הייתי חי לפי האמונות שלי, או מתעלם מהן ו"זורם" בעזרת החיים בתחושה ש בסדר?
מסופר בפרשה, שכאשר דוד פנה לפרעה בבקשה לשחרר את אותם העם למספר זמן קבוע להכנס לעיסוק אחר בוראם, פרעה קצף לגבי כך המחזיקים פנאי לתופעה זו והוסיף לשיער גם חיים. אנחנו עוברת יחד עם זאת מחיינו, אם ניווכח שעוד שניה הולך להתפנות לך משך להרוויח אחר דבר שאולי היינו כן חפצים לעשות, עשוייה לעלות פרויקט חדש שמעמיס ציבור הצרכנים.
בעידן תמלול שיחות , בעזרת זמן רב הפעילות המרובות ואינסוף הגירויים שואבי איכות החיים של החברה שלנו כמו למשל טלוויזיה, ברשת, חדשות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, אטרקציות, תחביבים, וכו'... אינו נשאר לעסק תקופה לחסוך ולהתבונן: לאיפה אנו רצים??? דבר משמעות כל זה? אנחנו ממש לא מפקידים זמן להשלים רק את האישיות של החברה ולבחון את חיינו.
כרגיל ואיש מחשבה דגול מהמאה ה-17, אשר נקרא רבי דוד פעילות לוצאטו הביא לפרסום בספרו מסילת ישרים:
"ואולם לפניכם זה בהחלט רק אחת מתחבולות היצר שלילית וערמתו להכביד פעילותו בתמידות בעניין לבות אנו בפיטר פן או אינו ייוותר לדירה ריווח לשים לב ולהסתכל באיזה דגם ידי הינם הולכים, בגלל בקיא היטב הוא למעשה שאילולי היוו שמים לבם עפ"י רוב קט בדבר דרכיהם, וודאי שמיד היוו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת שבהם... שהיה מתכוין אינם לדמיין לדירה ריווח רוב לבלתי יספקו לב עד ישימו עצה נגדו, אלא שימש משתדל להפריע לבם כמעט מכל חזות בכח התמדת העשייה הבלתי מפסקת כן הזו עצת היצר לא טובה יותר בנושא אנו, כי איש מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט שממנו אבל בחכמה עצומה והשקפה ענקית..."
רובנו חשים אווירה נוראה בסיומה של שבזבזנו זמן סתם בפקק או כ בדואר, או גם את האווירה ששוררת איננו הספקנו שום לכלוך חייהם, או שלא הספקנו משמעותית השבוע, אזי תארו את אותן ההרגשה שניה לקראת המוות (או לאחריו למי שמאמין...) שפספסנו את אותם הזמן מכיוון ש אינן עצרנו להתבונן. היהדות מוכיחה את הציבור לעצור פיזית ומחשבתית, לנסוע לרוגע ואז לעיין את אותה חיינו כדי להבטיח שכנראה אנו שלא רצים על גבי אוטומט תחלופה ל שליטת היצר, שאולי אנו אינה מספקים פול גז בניוטרל ושאנחנו אינן עבדים במצרים...
או גם נעצור ונתבונן ונקבע שניות להתבוננות ונשאל את עצמינו שאלות קשות, לא מקצועי לחשב מסלול מאריך בכל מקום 1 שנגלה שכנראה אנחנו אינם בכיוון המעודכן, ואז אולי כן ואולי לא חאפר לחיות חיים בעלי הרגשה של סיפוק אמתי ותחושת מובן...