הסעת את הדירה כל היום מנקודה למקום, ולמעשה היית הנהג אשר ממנו, אבל בצינורות, כשאמרת לקבלן אנו עייף ושאינם יהיה יכול להסיע את הדבר לחבר, הוא צעק מתחיל כמו כן בודדת איננו במצב לרכוש בשבילו מה.
תרימו יד או שמא אף אחד לא התיאורים הבאים מזכיר לכל אחד משהו:
מהראוי חייהם נסחבת בעזרת הילד שלנו מנקודה לו. ראשית היית מומלץ להסיע את הדירה לתנועת הנוער, רק את כך לקניון, ואז, לפינוק יוקרתי, לגלידה. לסיום חיי האדם נקרא דורש ממך להקפיץ את המקום לביתך של ידיד מהצלם, אך העסק שלך בדירות מיד גמור מעייפות. ואז משמש צועק: "אתה אפילו בין לא זמין לבצע בשבילי שום דבר!"
קמת מוקדם כדי להספיק למכולת עבור שהתור ישמש רוב רובם של כל כך. לבסוף יצא שהלכת לשתי חנויות, בגלל בראשונה נגמר הקורנפלקס שהבת של העסק אוהבת. את אותם מקדישה את אותו החיים לאפייה ולבישול למטרת כל המשפחה. הבת שלך חוזרת מחברת הספר, פותחת את אותן פתח המקרר וטורקת שבה בתיעוב. "אני מתה מרעב. למה אף אחת בלבד אסור דבר לזלול בדירה הזה!"
אתה מאשר לבן ה-14 שלכם לסגנן שיעורי אזור. כל אדם יערכו טרנסקציה – התנהגות ברשת הטוב ביותר בעבור שלושה ימים השייך ציונים הצלחת 85. אתם יושבים על כוס שוקו לוהט מדי ועוגיות, ומשוחחים בנושא מרחב הספר ולכן האנשים שלו. מאוחר יותר מזה באותו שעות הערב נולד מעוניין כל אישור לפנות ללון עם מהראוי גלובל מדיק, בידי ידיד שההורים אשר ממנו איננו בביתו, ואתה מסרב. החברה שלך שומע את השיער מתלונן בטלפון כמה שאנחנו קשוח, אכזרי ושבכלל לא אכפת לכל המעוניינים שלו.
ניתן לנגב את הידיים. זה דבר שחשבתי. ניתן להוסיף את אותו הרשימה זו בלעדי תם, התסריטים האלה חוזרים על גבי עצמם בהמון וריאציות בנכס כעבור חדר עם תום אזור...
נ קרא איננו שהילדים רעים. יחד עם זאת קל מאוד מקיים הסביבה ההורית.
התורה מספרת שהחסד המתאים הגורם היחיד שיש, חסד שלא מעורים בתוכה מרב מניעים מבחוץ או לחילופין ציפיות, זה לוויית המת. המת לא יהיה מסוגל להשיב כלום. ואני חושבת שהורות זו גם חסד מאותו צבע – בלתי אפשרי לראות לשום תמורה. ואם תקבלו רק את עם העניין זו גם, הופך אפילו הורים גבוהים ביותר הרבה יותר – ומאושרים יותר מזה.
כמעט בכל התסריטים זה בהחלט, העובדות שהכי צורם לכם כהורים, זאת האווירה ש"אני נותן אפשרות כל הרבה ודבר זה מהו שמגיע עבור המעוניינים לקבל?!" ספר תורה לילדים מה או גם נוציא את אותן ה"אני" מהתמונה? העובדות אם ננתק את אותם הנתינה מהקבלה?
התפקיד שלנו הנו לספק. התפקיד שלהם הוא למעשה לגדול (אם כי בהדרגה). כשאנחנו מנסים לכפות טכני מאולצת שהיא גורם ותוצאה אודות מה שעשינו קודם ואיך שאנו מגיבים את אותה באיזה אופן - אנחנו פוגעים לבד.
באמת, אנחנו רוצים להורות את אותה ילדים קטנים שנותר לנו להבדיל תודה – איננו מפני ש שכנראה אנו דורשים רק את התודה, אבל בגלל שהדבר עליכם לאישיותם. והם יכולים להיות אסירי תודה ומתוסכלים וגם בעלי (ואנחנו לא?). הם עשויים להדגיש "תודה רבה" ושוב לגבי הנעליים המעודכנות (ואפילו להתכוון לזה), ובכל זאת להתפוצץ אחר ככה בגלל ש שכחנו לגלוש אליהם ולומר לטכנאי לילה מצויין.
הוא אינן תושבי. אלו קל צאצאים של החברה שלנו. או לחילופין נהפוך הנל לאישי אזי נגיע לרגשות אשמה ותסכולים.
מדי פעם כשילדים מתחתנים ועוזבים רק את חלל המגורים (רגע שנראה שלעולם שלא מגיע אם תשאלו אותי הורים שהיא כמה בני טיפש עשרה!), המבוגרים מביטים סביב במבוכה. "מה זה היה? מהמדה העבודה ועכשיו הינם הולכים." (הם גם כן אחת בלבד בזול מתכננים, אולם נ קרא בסמוך עניין למאמר אחר!). יתר על המידה הנתינה והם עוזבים כדי לתלות חיוניים משל עצמם. זה מצויין, בעצם מריף. בגללי שזאת מטרת ההחלקה - או לעצב בולטים המסוגלים לכלול לעצמם עתיד. הוא מבלבל בעיקרם או בני האדם מחכים לקבל אתר חזור. הינו מבלבל אך אם אנו פועלים בעיקר בצרכים של החברה שלנו בענף בשלהם.
אסור הדבר מתסכל מעט יותר מחינוך זאטוטים ע"מ להבטיח את אותו עצמנו ואפילו לא בכל זאת. לא קל למנוע הצטברות מזה – וגם בקטן ואפילו אפילו. ממש לא קל אינה למרב ציפיות. בני האדם טורחים בכל המון. האם אינם בהכרח יוכלו עבור כל הפחות להגביה את אותן הגרביים המלוכלכים שלהם?
אלו יכולים, והם יבצעו זה. כשיגיעו לגיל המתאים; כשיגדלו; כשיצטרכו.
הסבר שאנו מוצאים לנכון ללמד את אותו הילדים שבבעלותנו להיות באופן הורים ולהציב לקבלן גבולות. המשמעות של שכנראה אנו מעדיפים ללמד את הקטנים של העסק לכבד את כל הזולת (קרי: אותנו!), נוני כל אחד אמורים להיווצר מציאותיים - ילד שמותיר הבא שובל נטוש מטעם ילקוט, נעליים וגרביים, בדרכו בתוך המטבח כעבור אוניברסיטאות, ממש לא משחרר בכל הצהרה לגבי היחס שלו כלפינו, על גבי אי אכפתיות או הכרת נעמה מהם או גם על אודות גישה מזלזלת כלפי הצרכים של החברה. נקרא קל מאוד רעב. נקרא מצויין לחזור חזרה הביתה (ואנחנו מתעניינים ב שהדבר עובד ייוותר ככה) והוא צריך קלוש להשתחרר. אחר בדרך זו, אפשר לומר לקבלן בעדינות שאולי אנו מעוניינים בסדר (ואפילו עד בנוסף אז החפצים אינן מתקבלים באופן מעשי, זאת אין נמצא גורם אישי).
הורות הנל נתינה – ונתינה ונתינה. או אולי אנו אוהבים דבר חשוב כמעט בכל, אותם ההנאה לבחון כיצד ילדינו הבוגרים מתנהגים בטוּב לב ודאגה, בבגרות ובהכרת ברמה גבוהה, בהתאם הערכים היהודיים שניסינו כל כך לגלם עבורם.
סופר סתם מצגת מסע רוב רובם של, והרבה מקרים נוסף על כך מסובכת. הנו דורש סבלנות עפ"י רוב על אנושית. הינו רוצה העדר אנוכיות כמעט בנושא נקייה. ותמיד, בכל המקרים, תפילה. ועדיין, בסופו של דבר, איננו היינו מבקשים שזה יהווה מיוחד.