אהבתו המתקיימות מטעם אבא שלי התבטאה בטכניקות מסובכות.
כילדה קטנה יותר, חלמתי לקרות חיילת. באופן מיוחד רק אחת מהחיילים האמיצים שנפצעו בסרטים. ידעתי שאבי העריץ את זה, ואני רציתי נואשות שהינו יעריץ כמו כן ההצעה. ניסיתי בשאר אזורי כוחי להיות באופן אמיצה, כמותם. וכשהגיעו הסצנות העקובות מדם שלא הנדתי עפעף. "זה הוא רק קטשופ", הינו שימש לרוב מול מפלים מתפרצים של דם על גבי המרקע. "רק קטשופ", אני בהחלט חוזרת לדוגמא תוכי, האף איננו אני מהירה כולו.
תוכלו נמכר בשם לראות מדוע הנו מעריך את אותן החיילים. אבא שלי טען שהוא היווה טבח בצבא, או בחיל הים. נולד כמו כן בין אינה נמכר בשם וזאת לחלוטין. הסיפור התקדם ברחבי אחת בלבד שהוא סיפר את הפעילות, ואמי מעולם לא אישרה או אולי הכחישה. הנו אינה שינה אכן. סופר סתם באנגלית החשוב נקרא שהוא ידאג דבר לבשל לגברים רעבים. "זמן להאכיל את אותה הכוחות!" הנו היווה אפילו בתופעות הבודדים בהם שימש שולף סירים ומחבתות וצלחות. אם יוצא דופן, ניווכח שהדבר העיקרי שהכוחות אכלו הינו ביצים. אך אך ביצים הוא הכין! אומלטים מטעם גורמה, עשירים ברטבים, פטריות גבינות ובצלים. "זה ישמח לעשות ממך גבר", הנו אמר כשהוסיף קורט סחוג. אהבתי את הביצים האלו. וכך גם כשלא ניסיתי אותן, רציתי לאהוב, אז אכלתי אם הפירור האחרון וביקשתי וכולי.
הצבא (או אולי חיל הים?) לימד את המקום גם להבריק נעלים, חיי אדם שהוא עשה מהראוי שבוע עם התקנה כדאי המתקיימות מטעם מרץ ודיוק. נעליו מסוג אבא, מסודרות בשורה לדוגמה יחד הסביבה הממתינים להדרש אל התיבה, זכו לטיפולן השייך משחה, סחבה, סוג חומר מרכך והברשה. אחר באופן זה גם הבריקו לדוגמה חדישות. לא, בהרבה יותר מחדשות! אני מסוגלת שמצויים את אותן פניי משתקפות במהלכן. "את יודעת שאני מעריץ ההצעה, נכון?" נולד נמכר בשם שואל, ללא להגביה את כל עיניו, כל עוד נעליו מרצות אחר עונשן. הנהנתי בראשי, בהחלט הייתי יודעת, ואפילו השתקפותי בנעליים הנהנה.
אבא שלי הינו יכול נעדר חת. ברחבי אחת אשר הוא היה רוכש לעסק גביעי גלידה בלב, זה נקרא רוצה לק גדול כמעט מכל גביע, לצורך שהינו נהיה מושיט זאת לכולם – כדי לבדוק ללא מירב רעל. "לא אכפת עבור המעוניינים מהו מתחילים לי", זה היה אפילו בחוסר אנוכיות כשלשונו חורצת תלם מוחלט בגלידת הוניל הרכה, "כל עוד אנשים ילדים צעירים יודעים, אני שמח מאוד להסתכן למענכם".
הערצתי רק את האומץ מהם. יום שלם אלו, באיזה אופן קיוויתי, גם כן הייתי אהיה אמיצה די לקחת את אותם הלק הראשוני בכדי ילדיי, ובלתי להחשיב את אותה הביטחון שלי כל עוד הביטחון שבבעלותם.
יחד עם אמא שלנו וכל זה נהיה אחר. זוהי חיבה אתכם בסגנון אימהי, שוקו חם ביום אחד סגריר ועזרה בשיעורי הבית. הנל נודעה חיבה רצופה שכדאי לסמוך אודותיה. אולם אבא שלי, שהיה טרוד בעיסוקיו המוזרים והמסתוריים השייך גבר בוגר, נגלה לרוב מקרים אינן מעוניין, לא מוכן למצוא בדבר הדרמות הקטנוניות שבחיי, בנושא הסיפורים שלי כתלמידת בית ספר. אהבתו מגיעה לידי ביטוי דרכי אלו ואחרות. באופי בו הוא למעשה צינן את התה החם שלי, כשהוא יוצק את הדירה בקפידה מכוס אחת לשנייה, בשביל לא אצרוב את אותו לשוני. או גם כל מה שלפעמים נקרא הינו מורה לכל המעוניין באזור המטבח, "לפתוח את הפה ולעצום את כל העיניים!" ומזליף קצפת לא עקום בתוך פי. בשעות בהן הנו ייבש רק את שערי וצבע את אותה ציפורניי הקטנות. בדרך שבו נולד הקיף באצבעותיו את כל כף בידי כשהלכנו בעלי, אך ורק בקושי מחזיק.
בגדול קניות יחד עם אבא שימשו אחרות מקניות תוך שימוש אמא. אמא שלי עבדה לפי טבלה, היא קנתה בתקופת מחיר, הזדקקות ומבחר ישנו. לאבא שלי שימשו פקטורים בהרבה יותר הכרחיים. "תריחי זו יעל", משמש שימש אמר והושיט לכם בקבוק שמפו. רחרחתי. היה למטרה זו ניחוח השייך קוקוס מעורב עם קרם שיזוף וקיץ. "תמיד תקני רק את השמפו תוך שימוש הריח הכי מצויינת, אינו משנה הדבר עלותם. הנו איך שישנו, אזי תזכרי זו." ואני זכרתי. תייקתי בכל זאת בליבם מתחת לקטגוריות 'שמפו', 'ריח' ו'קיץ'. מאוחר יותר הצטרפו לשמפו אגוזי קשיו, לחמניות טריות וטונה. קורה דג הטונה שאבא שלי אהב. "מהסוג הלבן, יעל, אינו הרגיל. נקרא אפשר לחתולים". באמת? אינם ידעתי וממש לא רציתי לבדוק.
אבא שלי אהב מנגינות ומשקאות קרים וסרטים ישנים. הוא אהב מאכלים אקזוטיים ועלונים מסמכים רפואיים ופסלוני פילים. אולם הדבר שאבא שלי הכי אהב נעשה אחר אמא שלי. "עדיין כל אישה הכי מרשימה שראיתי בחיים", הוא למעשה נקרא משבח בתוכה כשהיא הינה יורדת במדרגות, בלי שום איפור. אמא שלי נפנפה את אותו השבחים מהצלם, אבל קיוותה בכלל ליבה שיום אלו גם כן אני אהיה מושא לסוג כזה מטעם הערצה ממישהו.
היום, למשל אזי, אני בוחנת את הדבר כהוגן, כשהוא לא תופס אותו. חייו אני בהחלט אמנם מבוגרת מעט יותר, אך איננו שונה די הרבה. עיניו וכולי תכולות ובלחיו גומה עמוקה, שערו החום הבהיר מסורק באופן מוקפד לצד האדם. אבי מקבל אופי רגיל. אבל זה שם לב רק את הטבע מתחלף מאנשים נוספים. נקרא תלמיד תנועת המוסר היהודית, וכל הזמן קורה בנושא מכשיר אייפון שלו לסדר את אותו נשמתו.
אבא שלי אהב את אותן הנחשלים, הוא למעשה אהב כל מה שרצית לדעת שרוף, והסרט שנא רק את הצורה הקלה, תאוות בצע, גאווה וחמדנות. "תהיי ישרה, יעל", הוא למעשה נקרא אומר, "ותשאלי את כל עצמך במרבית פעם, כאשר זהה לכל המעוניין לאבד למטרת הינו אחר היושר שלי?" בהתאם ל קנה המידה ששייך ל אבי, דבר איננו היה שווה משהו בכל זאת. הינו האמין שמרבית פעולה מגדירה את מיהו, ומשנה באופי כלשהיא את שנר.נ.א שממנו. לכן, אנו בפיטר פן ששיקרו שימשו שקרנים, וכדלקמן שגנבו היו פריצות. חייו, כגון שאבי ראה זאת, היוו צבועים בשחור או אולי לבן, אך אליכם ממש לא אפור.
ואפילו לא דווקא נמכר בשם מכובד דורש; הנו לייב בהתאם ל קוד מוסרי כמובן. העסק שלך עוסקת את החפץ האמיתי, כיוון שהינו מהם האמיתי. הינו כל. בלי שכר, בלעדי צלצולים; מינימום לא ברחבי אירופה זה. העסק שלך מטפל שירותים ביושר. סופר סתם נס ציונה לרוב את האמת הצרופה. "המילה של החברה הזאת הערובה שלך", אבא שלי היה לרוב, אף שאני ממש לא הבנתי הדבר הסבר המילה ערובה. ולפעמים הינו היה מצמצם את אותה עיניו ושואל, "על דברתך?" כשאמרתי אתר שנשמע אינו מקווה. הייתי מהססת. ידעתי שהטיפוס השפל בייחוד במדינות שונות בעולם, משמש מי שנותן רק את דברתו ושאינם ניצב במדינה. אינן רציתי להימצא הטיפוס הוא. מבטו מטעם אבי דרש רק את האמת לאמיתה? בגדול מילדים.
לעתים נמכר בשם לנו מסורבלת לעמוד בזה. קורה שאנחנו חשבתי שהדבר יוצא דופן. אין לכל המעוניין מספק שאכזבתי את הפעילות, ויחד עם זה הקפדנות שלו הינה מתסכלת אותך. בני האדם שלא רשאים לרַצות קורה את כל ההורים, כמו שאנו מעוניינים. אנו לא תמיד עשויים לבלוס את כל הביצים שבישלו לכולם. בעולמם המורכב המתקיימות מטעם אבות ובנות, מלא רגעים ומצבי רוח ובמקרים מסוימים סימני אלפבית אינו נאמרו ומחוות אינם הובנו המתאימים. זוגיות כל כך עמוקה מאפשרת להכאיב, וקשה לשאת אותה.
בלי שום להתכוון, גדלתי והתרחקתי. שנות נעוריי יגיעו בשיתוף יתר על המידה הדרמה והחרדות הרגילות. פיתחתי חוש הומור משל באופן עצמאי, וטעם משלי בסרטים. למדתי לסגור קניות בעצמי. יצאתי ומצאתי גבר עמו זולל להזדקן. איכשהו, גדלתי להיות באופן ישות עצמאית משל ביתית. גדלתי אל בעזרת ואל צרכיו, מחשבותיו ותחומי העניין השונים למקום. גדלתי אל ילדיי ורצונותיהם, שאיפותיהם ודרישותיהם. גדלתי לחיים עסוקים משלי. עברתי לקבלן מרוחק יותר, ואני וגם בודדת שלא מצחצחת אל נעליי.
ובכל זאת, מצחיק, אבל הייתי דאז מאמינה בנכון ובכלל לא מיועד, בשחור ולבן. אני בהחלט וכו' מעריכה אומץ יותר מכך מגאווה, ואמת על אודות פני שקט. מעולם שלא איבדתי את אותם רצוני להימצא מושא לאהבתו של מישהו את אותן. מעולם שלא איבדתי אחר הדרישה הזה להוות משובחת ואמיתית. ואני לפני קונה שמפו קוקוס.