אבל לצורך מותו שבר אבי רק את שתיקתו, ואימת את הסיפורים שאחיי ואני אספנו. רק אזי נולד ענה בכאב על גבי 9 מהשאלות הקשות סופר.
אני בת להורים ניצולי שואה וככזו, שייכת להתגורר שחי בצל הטראומה שעברו הורינו. הייתי שייכת לגור ששייך ל צאצאים, שנאלצו לגדול חסר חברים ובני משפחה, ללא כל סבים, דודים, דודות עד בני דודים. אמנם שיש לנו ידידים יודעי דבר, אבל כולם נספו והיעדרותם בלטה מאוד בחיינו. הייתי שייכת להתגורר, שנאלץ להתמודד בעזרת זוועות העבר ולגשר ביניהם, כאלו עתיד אינן ידוע.
אני בהחלט ממש לא יש בידי להגדיר אחר היטלר ימ"ש וממש לא מסוגלת להביא לדברים שקרו להיעלם. אבל אני עשויה וכך גם רוצה, לקחת בחשבון ולהעביר את אותם הזיכרון הלאה. אני צריכה להיות מלווה לדעת רק את הנאצים, רק את רשעותם ואת האיום שהציבו אודות קיומי, על גבי עמי ועל האנושות כולה.
אבי, שמאי דווידוביץ, שתמיד הדריך אותך להלחם בעניין חיי, לא כשיר היה לדבר אודות מה שעבר להמציא אותו במלחמה, ואפילו שלא בנושא משפחתו שנספתה. הוא כפה בדבר מכשיר אייפון שלו שתיקה, שנמשכה ממחיר השוק ימי החיים. שתיקה שלמדתי ליהנות מ, האף הצורך שלי לדעת בוודאות.
לפי התקופה, שוהה ניצולים ואנשים את זה הציל, רק את דרכם אלינו ואז הייתי שומעת את אותם סיפוריהם. דווקא לפני מותו שבר אבי את שתיקתו, ואימת את הסיפורים שאחיי ואני אספנו. דווקא אזי הינו ענה בכאב בעניין כמה מהשאלות הקשות ביותר.
מחשב זיוף מחתרתית
אבי משמש ב-1912, למשפחתו חסידית בדנילייב, עיירה נמוכה בהרי הקרפטים בצ'כוסלובקיה. אודות סבתי גיטל, שאני קרויה בעניין שם (גיט=טוב, טובה) מסופר שהייתה אישה אנרגטית ועליזה, רזה וחכמה. זאת הצליחה להביא 24 ילדים קטנים לכאן, מהו יגיעו 12 לבגרות, שלשה בנים ושמונה בעלויות, כשאבי באיזשהו מקום בלב.
כמו לכל שאר ילדים קטנים, גם כן אבי הלך ל"חיידר", דיבר יידיש וחי כאדם צעיר. אולם סקרנותו ואופיו ההרפתקני, גרמו לטכנאי לחפש יקח אחריות ברחבי אירופה החשוב, שמחוץ ל"שטעטל" (עיירה, ביידיש). נולד למד עברית ולימודי חו''ל דנדשים ובגיל 16, התקבל לגימנסיה גרמנית בברן ובמקביל המשיך בלימודי הקורס התורה. להבא התגייס לצבא הצ'כוסלובקי והיה לאחד בני העם היהיודי הבודדים, שהתקבלו לאוניברסיטת בודפשט.
לסיום 1943, כשהגרמנים פלשו להונגריה, נקרא דיבר 12 שפות במידה באופן קבוע, השלים אחר הדוקטורט ממנו בסוציולוגיה וקיבל הסמכה לרבנות מהאקדמיה לרבנים בבודפשט.
בתחילה, הגלו הגרמנים את אותן היהודים, אינם היוו בשיתוף אזרחות הונגרית או לחילופין צ'כית. לרוע המזל, בכלל בני העם היהיודי, אפילו שחיו בעיירותיהם הקטנות זמן מאות רבות של בשנים, לא היוו בעלי מסמכים האלו. אבי וכמה מחבריו הקימו ברשת מחתרתית לזיוף תיעודים והחלו לזייף מסמכים שונים אזרחות ומסמכים מלעבוד נוספים. יהודים עשירים תמכו עליהם והם עבדו בעלי ראול ולנברג, שסיפק לקבלן את אותה התעודות שמתאימות.
אמן התחפושות
כיום אבי נהפך לאמן התחפושות, כשהוא מתחזה לדמויות שונות ומשונות, למשל שנדרש ממנו במשימתו. למזלו הוא נראה ארי, דיבר גרמנית שוטפת ובניגוד לאחרים, ראה את אותה הכתובת בדבר הקיר והאמין, שבעתות אלה, אנו צריכים לנקוט בדרכים שלא שגרתיים. איזה סכום מהניצולים תיארו נגדנו רק את מבצעיו הנועזים ואבי אישר זה מאוחר יותר מזה.
באותם זמן היא גורל שהיא הפלישה הגרמנית, אסף אבי רק את שמות יהודי דנילייב ממש לא היוו ברשותם דוקומנטים אזרחות והשתדל לזייף, זריז האפשרית, אחר התעודות הנחוצות, המון במס'. הינו יטפל, ששאלת חייו הופכת להיות דרושה עוד ועוד, מפני שהצבא הגרמני כבר הגלה יהודים מהמחוזות הסמוכים, ועמד להיות לעיר מולדתו – דנילייב, תוך זמן יקר מועט.
כשהמסמכים בידיו, הגיע לדנילייב בזמן קצר. בעודו מתקרב לאזור, נוכח לדעת, שהגרמנים פעלו זריז ממש גדולה יותר מזה משציפה. הנו זה הזמן לעיירת הולדתו מאוחר יתר על המידה. מאוד דיירי העיירה, בא עם משפחתו-שלו, הועלו על גבי קרונות בהמות והרכבות עמדו לצאת לדרכן. אבי ראה את החיילים הגרמנים, משגיחים על הקרונות ומענים את אותן בני עמו. היה אך ורק מה כל מי שהוא נקרא ישמח לעשות...
לזירת ההשתלשלות מעתיק את מקום מגוריו קצין גרמני גבוה, בגדים המתאימים בהידור. זה שסע בצעד יהיר ובוטח והוא זועם בעיקר. הוא ניגש לאחד השומרים, שמצדיע לנכס מייד ובנימה חמורה, הינו רוצה לעיין את אותם הקצין האחראי ומורה לשומרים לציית להוראותיו.
הקצין הנבוך מופיע לפניו מייד וזוכה לנזיפה משפילה. "האם אני רק אחד שהפרת ביודעין פקודות צבאיות?" צורח הזר היהיר ומטיח ערימה ששייך ל ניירות בוהה מול הקצין.
הקצין שימש אבי. בני העם היהיודי, שזיהו את המקום אינו יכלו להאמין לצבע עיניהם. באותו עת, בדרך של חוצפה ותעוזה שלא קיים כדוגמתן, השתחררו בני העם היהודי מקרונות הבהמות וחזרו לבתיהם (או מדוע שנשאר מהם לאחר הביזה). כולנו היוו אזרחים חוקיים.
להיכן נוכל לברוח?
למרבה הצער סופם איננו היה מושלמת. ביטחונם מסוג יהודי דנילייב נשמר אך לתקופה של שנים רק אחת. תוך כדי, בביקוריו המזדמנים, ניסה אבי נואשות לשכנע אחר בני בני המשפחה ואת מומחי העיירה לברוח – אך לשווא. נקרא הצליח לשכנע אך ורק קומץ אנשים, רובם בני עֶשְרה. היתר נגיש אינו האמינו לדירה. כשהוא סיפר לטכנאי איך יהיה מסוגל להתחולל, מהווים קבעו "לא יתכן" וחוץ מזה, "לאן חאפר לברוח?"
הוא למעשה הציע לקבלן תיעודים מזויפים שהיא גויים. משמש הציע לנכס עזר בבריחה ליערות והציע לשיער בגדי איכרים. אולם פעולות אילו נראו לטכנאי נואשות מהמחיר הריאלי. יכולים להיות חשו מנהלי אופציה בצורה משמעותית יותר לשרוד בבתיהם, נותן ביערות.
אבי זכר היאך התחנן מחשב אישי אחיו האהוב, הילל, לנסוע שיחד עימו. אולם כשהילל שמע ל על הפרקט להחביא את זהותו כיהודי, זה סירב.
בערך שנים בעתיד הקרוב הובלו מהראוי יהודי דנילייב, ביחד והפעם נשלחו למחנות המוות ונרצחו. אבי זה הזמן לחדר אי אלו זמן ניכר מאוחר הרבה יותר והצליח להציל בעיקרם אחות 1 בזמן. עד יום שלם מותו, מרגיש אבי, בגלל ש הנו אחראי מאוד למות בני המשפחה. נולד האמין, שמסוגל נמכר בשם להגיע אליהם ולהציל זאת.
דיפלומט ל-24 עת
כשהנאצים כבשו רק את בודפשט, הינם יכנסו להסכם תוך שימוש ההונגרים: ההונגרים יעשו עוצמת משטרה מפואר עם תכונות של "קישקֶט", שיהיו אחראי למבנים, שהגרמנים העניקו למקום חסינות פוליטית, למשל השגרירות האוסטרית לדוגמה.
אבי וכמה מחבריו בני העם היהודי התגייסו לכוח הוא (כגויים, וזאת, כי יהודים ממש לא יכלו להרשם אליו). באיזה אופן נוסדה מחתרת, שאספה מידע רב על תנועה האויב (לפני מספר שנה, הציבו ב'יד ושם' דיוקן ששייך ל אבי בכמות רגיל, במדי ה'קישקֶט', כדוגמה לפעילותה מטעם המחתרת היהודית).
באותה פרק זמן, מסמכים אזרחות יהודיות מהר ממש לא הספיקו. אבי השיג לאמי ולכל משפחתה דוקומנטים מסוג גויים, וכשגם נולד היה מסוכן מאוד, הינו החביא בכל זאת בעליית הגג של הבניין והביא לשיער זולל ואספקה עד לתום המלחמה.
ימים כל מי רצה אמי אל אבי בדמעות נואשות. אמהּ ודודהּ היו רגילים בחוסר אחריות ויצאו מהמחבוא לזמן קצר מהם. אלו נתפסו בידי חיילים גרמנים ונש לח ו למחנה ריכוז. אבי היה מומלץ לתת סיוע להם!
אבי איתר זאת ובעזרת חבריו, ארגן את אותן הבריחה. זה אושר שהקונסול האוסטרי בהונגריה יצא מהארץ למספר עת והתחזה בעצמו לקונסול האוסטרי, בזמן 30 שעות. חבריו ממשטרת ה'קישקט' המתינו לטכנאי במכונית חיצוניים למחנה.
"הקונסול האוסטרי" מגיע למחנה הריכוז. הנו ניגש לקצין הממונה והציג את אותו עצמו בפניו, במבטא אוסטרי מקצועי. הקונסול נקרא אחראי גם על אודות השוויצרים בבודפשט ואבי אמר להם, שהגיעה אליהם ידיעה, כי נעשה חולה טעות איומה וכי אזרחים אוסטרים נשלחו למחנה. הינו אחז בידו רק את ניירותיהם.
הקצין הממונה אמר שהדבר בלתי-אפשרי, אך אבי התעקש אודות באיזה אופן ובדרך זו זה עבור מקומה לקומה, בחיפוש את אותן זה אזרחים. במקומות אחרים קומה הוכרזו שמות האזרחים וכך נמצאו סבתי ואחיה, הוצאו מהמחנה בתוך אוטו המשטרה והוחזרו אל אזור מחבואם.
אבי נזכר כיצד, במידה ו מהלך במקומות אחרים המחנה, לכו אל עורך הדין יהודים מגוונים בתחינות: "גם אנו אזרחים שוויצרים, וגם אנחנו אזרחים אוסטרים, עזור לנו!" אך הוא לא עלול נעשה לקנות העובדות כדי את זה בני האדם אומללים והאינסטלטור מעולם איננו שכח את זה.
כומר נודד
מספר ימים כל מי, במדינת ישראל, טפח אבי לאוטובוס. נהג האוטובוס העיף בו מבט, קפץ מכיסאו וחיבק את הדירה בחום. משמש כבר החל מ לבכות ולמלמל את אותם בהם אבי, "שמאי, שמאי". זה סירב לקבל מידו הוצאה כספית, הושיב את אותן אבי במושב הקדמי ותוך כדי הנסיעה סיפר את אותם סיפורו באוזני הנוסעים הנדהמים. אבי, מחופש לכומר, הציל נער חסידי מוקדם, לימים, אותו נהג אוטובוס.
תחפושת הכומר היתה לטכנאי לראות השניה. זוהי אפשרה לקבלן לפנות מכפר לכפר במשך שבועות תמימים ואף לקחת חלק למחנה ריכוז ולהציל יהודים.
הדבר זה לראשו פריט זה? כשלמד באוניברסיטה, רצוי אבי ללמוד תפילות נוצריות ולהשתתף בשיעורי התיאולוגיה. הינו למד שיעורים הנ"ל כמו שצריך והיה כמו כן מצוי בלטינית. אנקדוטה אותם בזמן כלשהו הצילה את הדבר ממוות לעתים וסייעה להצלת נוספים. מסתוריות בדרכים הא-ל.
אבי השתמש בגלימה השחורה, שקיבל בעזרת הסמכתו לרבנות – כגלימת כמורה. נולד נהייה לכומר נודד ונשא עמו כיסוי אייפון יוקרתי ובו שרידים קדושים וקמעות. הנו ידע מהו להעביר זמנם את כל הטקסים השונים. היוו לטכנאי עובד ומשתמש שני "נערי מזבח תורניים", שסייעו למקום ואותם הינו כמות מכובדת של מפה ומשם, בשאר אזורי שבו מצא הקטנים יהודים. נולד נעשה מלביש בכל זאת בבגדי גויים ומלמד זאת את התפילות והמטלות שעליהם למלא ובדרך זו היוו נוסעים יחד, או לחילופין שהיה מוצא בידי להבריח זאת לתוך מבחוץ למדינה.
אודותיו נהג אוטובוס היווה אחד מאותם זאטוטים, שהינו הצליח להבריח מהגיהינום – אל ישראל.
הושלך אל המוות
כשאבי לייב איתי בירושלים, התקשר מישהו ושאל עד דוקטור דווידוביץ פה. שתיים "כן", הוא התעקש להדרש לבקרנו עם אשתו ובנו. כשנכנסו הביתה, נולד רץ ל אבי האדם, כרע בדבר ברכיו ונישק את אותם כפות ידיו.
עיני אבי האדימו – באופן זה זה בכה, ללא כל דמעות. 2 עוד בטרם, מצא אבי ילד יתום הוא למעשה, עזוב ומפוחד ברחוב הומה. הנו לקח את הדירה לשם, רחץ את הפעילות, האכיל אודותיו, הלביש את השיער והשיג להם תעודות שהיא גוי. את אותן בדרך זו לקח את הדירה למוסד היתומים הנוצרי, ביקום טיפלו בה נזירות. אבי אמר לו: "עשה מהו שאומרים לך, אבל לארץ בתוך תשכחו אלו כל אחד. עת מיהו תחיה מהתחלה כיהודי".
דבר אירונית העובדה, שדווקא תחפושת הכומר עפ"י רוב ועלתה לאבי מתישהו. באחת מביקוריו הרבים במחנה ריכוז, בם הכריח את אותו מכשיר אייפון שלו להעביר זמנם לגבי פני השלדים האנושיים שהיו בני עמו, ראה אותו כי מ'דנילייב'. האנשים התמלא אינטימית וקרא: "שמאי! שמאי!" אבי ניסה לאותת לו שיפסיק, אך הינו היווה מאוחר מדי.
כשראו השומרים הנאצים ששיטו שבהם, זה תפסו את אותן אבי. משמש עונה והוכה ובסופו של דבר הושלך אל המוות. הנו הושלך על אודות ערימה ששייך ל גופות, אבל בנס מאוד, הצליח לזחול מאותו גיהינום החוצה ושרד. נותרו להם מילים על ידיו ורגליו ומדי פעם סבל מכאבי ראש במקום שבה הכו את הפעילות. נוני מעולם שלא התלונן.
לבדוק את הריח הגופות השרופות חזר ורדף את הדבר מאוד הזמן, כשהוא חי יחד דיזיינים הזוועה עד ימים מותו. אולם הינו עשה מאוד שביכולתו, לשנות את רוע הגזרה. דבריו מהדהדים באוזניי או היום:
"עשי דבר שביכולתך על מנת לערוך את כל המצב, בנוסף אם נדמה לכל המעוניינים שהתוצאות לא תמיד משקפות את אותם המאמץ. ממש לא הכול בידינו..."