אבל עבור מותו שבר אבי אחר שתיקתו, ואימת את הסיפורים שאחיי ואני אספנו. תמיד אזי משמש ענה בכאב בעניין מספר מהשאלות הקשות ביותר.
אני בהחלט בת להורים ניצולי שואה וככזו, שייכת להתגורר שחי בצל הטראומה שעברו הוריהם. הייתי שייכת להתגורר של ילדים, שנאלצו לגדול ללא כל חברים וקרובי משפחה, חסר סבים, דודים, דודות או לחילופין בני דודים. ברם היו לנו משפחה והחברים רבים ומגוונים, אולם אנחנו נספו והיעדרותם בלטה בעיקר בחיים. אני שייכת לגור, שנאלץ להתמודד יחד עם זוועות העבר ולגשר ביניהם, מרבית עתיד שלא ידוע.
אני לא צריכה לפרט את אותה היטלר ימ"ש ואין זה מסוגלת להביא לדברים שקרו להיעלם. אך אני בהחלט עלולה ואף צריכה להיות מלווה, לקחת בחשבון ולהעביר את אותו הזיכרון הלאה. הייתי מוכרחה להבין את הנאצים, את כל רשעותם ואת האיום שהציבו על קיומי, על גבי עמי ועל גבי האנושות כולה.
אבי, שמאי דווידוביץ, שתמיד לימד ההצעה להלחם על גבי את החיים של, איננו יהיה מסוגל נקרא לדבר בשביל מה שהיו לו בעבר עליו במלחמה, וכך גם שלא על אודות משפחתכם שנספתה. הינו כפה על למכשיר שלו שתיקה, שנמשכה ממחיר השוק ימי הזמן. שתיקה שלמדתי לקבל, גם הנחיצות שלי לדעת בוודאות.
במהלך הזמן, נחפש ניצולים ואנשים זו הציל, את אותה דרכם אלינו ואז הייתי שומעת את כל סיפוריהם. רק לפני מותו שבר אבי את שתיקתו, ואימת את אותה הסיפורים שאחיי ואני אספנו. אך ורק אז זה ענה בכאב בעניין 5 מהשאלות הקשות בעיקר.
אינטרנט זיוף מחתרתית
אבי נולד ב-1912, לכל המשפחה חסידית בדנילייב, עיירה קטנה יותר בהרי הקרפטים בצ'כוסלובקיה. בנושא סבתי גיטל, שאני קרויה בנושא בהם (גיט=טוב, טובה) מסופר שהייתה אישה אנרגטית ועליזה, רזה וחכמה. הנוכחית הצליחה לעשות 30 ילדים אליכם, הדבר הגיעו 12 לבגרות, מספר בנים ושמונה בעלות, כשאבי באיזשהו מקום שראוי בליבם.
בדומה בכל שאר הילדים, וגם אבי הלך ל"חיידר", דיבר יידיש וחי כאדם חרדי. אבל סקרנותו ואופיו ההרפתקני, גרמו לטכנאי לברר ידאג באירופה העצום, שמחוץ ל"שטעטל" (עיירה, ביידיש). נולד למד עברית ולימודי חוץ לארץ דנדשים ובגיל 16, התקבל לגימנסיה גרמנית בברן ובמקביל המשיך בתכנית הלימודים התורה. בהמשך התגייס לצבא הצ'כוסלובקי והיה לאחד בני העם היהיודי הבודדים, שהתקבלו לאוניברסיטת בודפשט.
בסוף 1943, כשהגרמנים פלשו להונגריה, נקרא דיבר 12 שפות אם וכאשר תמידי, השלים את אותו הדוקטורט מתוכם בסוציולוגיה וקיבל הסמכה לרבנות מהאקדמיה לרבנים בבודפשט.
בתחילה, הגלו הגרמנים את אותם בני העם היהודי, אינו היו בעלי אזרחות הונגרית או שמא צ'כית. לרוע המזל, לחלוטין בני העם היהודי, אפילו שחיו בעיירותיהם הקטנות עת מאות רבות בשנים, אינה היו יחד מסמכים שונים אילו. אבי וכמה מחבריו הקימו מחשב מחתרתית לזיוף דוקומנטים והחלו לזייף ניירת אזרחות ומסמכים פעילות דנדשים. יהודים מגוונים תמכו שבהם והם עבדו בעלי ראול ולנברג, שסיפק למקום את אותה התעודות אשר מתאימות.
אמן התחפושות
בתקופה זו אבי נהפך לאמן התחפושות, כשהוא מתחזה לדמויות אחרות, כמו למשל שצריך ממנו במשימתו. למזלו זה נראה ארי, דיבר גרמנית שוטפת ובניגוד לאחרים, ראה את כל הכתובת בנושא הקיר והאמין, שבעתות האלו, יש צורך לנקוט באמצעים שהיא לא שגרתיים. איזה סכום מהניצולים תיארו נגדנו את כל מבצעיו הנועזים ואבי אישר זאת מאוחר יותר.
באותם זמן רב הנה גורל מטעם הפלישה הגרמנית, אסף אבי את אותם שמות יהודי דנילייב ממש לא שימשו ברשותם תעודות אזרחות והשתדל לזייף, מהר האפשרית, את אותו התעודות הנחוצות, כמה מאות בכמות. נקרא יטפל, ששאלת חייו הופכת להוות דרושה הרבה מאוד, מפני שהצבא הגרמני בסמוך הגלה יהודים מהמחוזות הסמוכים, ועמד לבוא לעיר מולדתו – דנילייב, עם הרבה זמן זריז.
כשהמסמכים בידיו, הגיע לדנילייב במהירות. בעודו מתקרב לאזור, נוכח להבין, שהגרמנים פעלו במהירות ענקית מעט יותר משציפה. הוא למעשה הגיע לעיירת הולדתו מאוחר ממחיר השוק. ממחיר השוק אותם דיירי העיירה, יחד עם משפחתו-שלו, הועלו אודות קרונות בהמות והרכבות עמדו לצאת לדרכן. אבי ראה את אותם החיילים הגרמנים, משגיחים על גבי הקרונות ומענים רק את בני עמו. הינו אבל הדבר מי שהוא נמכר בשם עושה...
לזירת הפרוצס עובר קצין גרמני מצויין, לבוש החם בהידור. נולד מהלך בצעד יהיר ובוטח והסרט זועם מאוד. הינו ניגש לאחד השומרים, שמצדיע לו מייד ובנימה חמורה, נולד מעוניין שיש את אותה הקצין הפועל ומורה לשומרים לציית להוראותיו.
הקצין הנבוך מופיע לפניו מייד וזוכה לנזיפה משפילה. "האם החברה שלך אדם שהפרת ביודעין פקודות צבאיות?" צורח הזר היהיר ומטיח ערימה שהיא ניירות מול הקצין.
הקצין שימש אבי. בני העם היהודי, שזיהו אותו אינו יכלו להאמין לגוון עיניהם. באותו יום שלם, באמצעות חוצפה ותעוזה שלא כדוגמתן, השתחררו בני העם היהיודי מקרונות הבהמות וחזרו לבתיהם (או על מה שנשאר מהם לאחר הביזה). כולם שימשו אזרחים חוקיים.
להיכן נוכל לברוח?
למרבה הצער סופם אינה נהיה נכונה. ביטחונם מטעם יהודי דנילייב נשמר אך במשך קיימת 1. במקביל, בביקוריו המזדמנים, ניסה אבי נואשות לשכנע את בני בני המשפחה ואת האנשים שמאכלסים את העיירה לברוח – אך לשווא. הוא למעשה הצליח לשכנע אך ורק קומץ בני האדם, רובם בני עֶשְרה. היתר נוח לא האמינו לו. כשהוא סיפר לו דבר יהיה יכול לקרות, הם ככל הנראה קבעו "לא יתכן" וחוץ מזה, "לאן לא מקצועי לברוח?"
הוא למעשה הציע לו מסמכים מזויפים של גויים. הוא הציע לקבלן עזרה בבריחה ליערות והציע לו בגדי איכרים. נוני פעולות מסוג זה נראו לשיער נואשות מאוד. הם ככל הנראה חשו מחזיקים אופציה בצוקה משמעותית יותר לשרוד בבתיהם, מעניק ביערות.
אבי זכר באיזה אופן התחנן בפני אחיו האהוב, הילל, לעלות שיחד איתו. אבל כשהילל שמע שיוולד על הפרקט להסתיר את זהותו כיהודי, משמש סירב.
עפ"י רוב קיימת בעתיד הובלו מדי יהודי דנילייב, יחדיו והפעם נשלחו למחנות המוות ונרצחו. אבי זה אליהם בערך כמה זמן רב מאוחר בהרבה יותר והצליח להציל דווקא אחות פעם בעת. אם זמן מותו, מרגיש אבי, מכיוון ש הינו אחראי מאוד למות משפחתו. נקרא האמין, שמסוגל היה להגיע אליהם ולהציל יחד עם זאת.
דיפלומט ל-24 עת
כשהנאצים כבשו אחר בודפשט, הם יכנסו להסכם בשיתוף ההונגרים: ההונגרים יקימו עוצמה משטרה חדשני בשם "קישקֶט", אשר ממונה למבנים, שהגרמנים העניקו לדירה חסינות פוליטית, לדוגמה השגרירות האוסטרית למשל.
אבי וכמה מחבריו בני העם היהיודי התגייסו לכוח הינו (כגויים, וזאת, שכן יהודים איננו יכלו להצטרף אליו). זה הוקמה מחתרת, שאספה מידע רב בדבר תיקוני האויב (לפני 10 שנה, הציבו ב'יד ושם' דיוקן שהיא אבי בגודל מקורי, במדי ה'קישקֶט', כדוגמה לפעילותה הנקרא המחתרת היהודית).
באותה זמן, תעודות אזרחות יהודיות כבר איננו הספיקו. אבי השיג לאמי ולכל משפחתה מסמכים שונים מטעם גויים, וכשגם הנו נעשה מסוכן מהראוי, נקרא החביא זה בעליית הגג והביא למקום אוכל ואספקה עד לתום המלחמה.
עת מי רצה אמי בתוך אבי בדמעות נואשות. אמהּ ודודהּ נהגו בחוסר אסמכתת ויצאו מהמחבוא לזמן מה. אלו נתפסו דרך חיילים גרמנים ונשלחו למחנה ריכוז. אבי נעשה צריך לסייע להם!
אבי איתר זאת ובעזרת חבריו, ארגן אחר הבריחה. הוא למעשה דיצה שהקונסול האוסטרי בהונגריה קרה מהארץ לכמה זמן ניכר והתחזה לבדו לקונסול האוסטרי, במשך 22 שעות. חבריו ממשטרת ה'קישקט' המתינו לנכס במכונית מחוץ למחנה.
"הקונסול האוסטרי" נכנס למחנה הריכוז. הנו ניגש לקצין הממונה והציג את אותו אייפון שלו בפניו, במבטא אוסטרי נהדר. הקונסול שימש ממונה נוסף על כך בדבר השוויצרים בבודפשט ואבי אמר לשיער, שהגיעה לחדר מומחיות, כי חלה טעות איומה וכי אזרחים אוסטרים נשלחו למחנה. הנו אחז בידו אחר ניירותיהם.
הקצין הממונה אמר שהתהליך בלתי-אפשרי, אולם אבי התעקש לגבי ככה וככה הם עברו מקומה לקומה, בחיפוש את הנל אזרחים. בשאר אזורי קומה הוכרזו שמות האזרחים ובכך נמצאו סבתי ואחיה, הוצאו מהמחנה לתוך מכונית המשטרה והוחזרו לתוך מקום מחבואם.
אבי נזכר איך, במידה ש דבר בשאר אזורי המחנה, גשו לשם יהודים רבים ומגוונים בתחינות: "גם אנו אזרחים שוויצרים, אף אנו אזרחים אוסטרים, עזור לנו!" אבל איננו יוכל שימש להעביר זמנם מה על מנת זה בני האדם אומללים וזה מעולם אינו שכח זאת.
כומר נודד
מספר ימים אחד, במדינה שלנו, הרים אבי לאוטובוס. נהג האוטובוס העיף במדינה מבט, קפץ מכיסאו וחיבק את הדבר בחום. נולד פצח לבכות ולמלמל את אותו מוניטין אבי, "שמאי, שמאי". זה סירב לרכוש מידו הוצאה כספית, הושיב את אבי במושב הקדמי ותוך כדי הנסיעה סיפר את אותו סיפורו באוזני הנוסעים הנדהמים. אבי, מחופש לכומר, הציל נער ידידי מוקדם, לימים, אותו נהג אוטובוס.
תחפושת הכומר היתה לנכס למצוא רגע. הזאת אפשרה למקום לפנות מכפר לכפר במשך שבועות תמימים ואף לקחת חלק למחנה ריכוז ולהציל יהודים.
כל מה זה הזמן לראשו מוצר זה? כשלמד באוניברסיטה, צריך אבי ללמוד תפילות נוצריות ולהשתתף בשיעורי התיאולוגיה. סופר סתם ויקיפדיה למד שיעורים האלו כראוי והיה בנוסף מצוי בלטינית. אנקדוטה יחד עם זאת בחיים שלו הצילה את השיער ממוות מדי פעם וסייעה להצלת נוספים. מסתוריות בדרכים הא-ל.
אבי השתמש בגלימה השחורה, שקיבל יחד עם הסמכתו לרבנות – כגלימת כמורה. משמש נהייה לכומר נודד ונשא עמו כיסוי מיוחד אשר בו שרידים קדושים וקמעות. זה יטפל מהו להעביר זמנם את הטקסים המיוחדים. שיש לשיער פועל נספח "נערי מזבח תורניים", שסייעו לו ואותם נקרא אוסף מפה ומשם, בכל מקום בה מצא ילדים יהודים. הינו היה מלביש אותם בבגדי גויים ומלמד את זה אחר התפילות והמטלות שעליהם למלא ועל ידי כך שימשו נוסעים ביחד, או לחילופין שהיה מוצא ידי להבריח את זה לתוך מחוץ למדינה.
את הדירה נהג אוטובוס היה אחד מאותם הקטנים, אשר הוא הצליח להבריח מהגיהינום – לתוך מדינתנו.
הושלך אל המוות
כשאבי ישיר אליי בירושלים, התקשר מישהו ושאל או אולי דוקטור דווידוביץ עכשיו. כשעניתי "כן", נקרא התעקש לעלות לבקרנו עם אשתו ובנו. כשנכנסו הביתה, נולד רץ בבקשה אל אבי האנשים, כרע בנושא ברכיו ונישק רק את כפות ידיו.
עיני אבי האדימו – באיזה אופן הנו בכה, חסר דמעות. תקופות בטרם, מצא אבי ילד יתום הנו, עזוב ומפוחד ברחוב מסחרי. הנו לקח את הדבר אליהם, רחץ את הדבר, האכיל את השיער, הלביש את הדירה והשיג לדירה מסמכים שונים המתקיימות מטעם גוי. את אותם באיזה אופן לקח אותו לבית מגורים היתומים הנוצרי, בו טיפלו אותה נזירות. אבי אמר לו: "עשה מה שאומרים לך, אבל אלינו אל תשכחו אלו כל אחד. יום האדם תחיה מהתחלה כיהודי".
כל מה אירונית העניין, שדווקא תחפושת הכומר כמעט ועלתה לאבי מתישהו. באחת מביקוריו המגוונים במחנה ריכוז, אשר בהם הכריח אחר למכשיר שלו לקנות בדבר פני השלדים האנושיים שהיו בני עמו, ראה את החפץ שכן מ'דנילייב'. המוריש התמלא אינטימית וקרא: "שמאי! שמאי!" אבי ניסה לאותת להם שיפסיק, נוני הינו נקרא מאוחר מהמדה.
כשראו השומרים הנאצים ששיטו שבם, זה תפסו את אותה אבי. הוא למעשה עונה והוכה ובסופו של דבר הושלך אל המוות. הוא הושלך לגבי ערימה המתקיימות מטעם גופות, אבל בנס ביותר, הצליח לזחול מאותו גיהינום החוצה ושרד. נותרו לקבלן תווים על ידיו ורגליו ומדי פעם סבל מכאבי ראש בשטח במדינה הכו את הדבר. אולם מעולם אינה התלונן.
ניחוחות הגופות השרופות חזר ורדף את הדבר מהמדה חייו, כשהוא חי יחד דיזיינים הזוועה או יום מותו. נוני משמש עשה כל שביכולתו, לרענן את אותן רוע הגזרה. דבריו מהדהדים באוזניי אם היום:
"עשי מה שביכולתך בכדי להחליף את מה שקורה, גם כן או גם נדמה לכל המעוניינים שהתוצאות ממש לא משקפות רק את המאמץ. אינו כולם בידינו..."