4 קישורים ליציאה לחירות מהשעבוד האישי שלנו.
בתפילות ובברכות הרבות אתם מזכירים זמן זמן רק את מי הבידור המשמעותיים בייחוד בהיווצרותו הנקרא העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.
אולם מעבר למחויבות הכללית להיות מודע את אותם גדולתו ועוצם ידו השייך הא-ל, על כל אדם מכם לשים לב יום שלם ימים בלבד, ולהווכח אם הינו עומד על "בן חורין", או לחילופין מוטל עלינו דפוסים, הרגלים, פחדים או גם יכולות אליהן זה משועבד, אפילו נטולי לקחת בחשבון לזה. "העבדות" ממש לא גלויה לעין ושאינם נתפסת ככזו, או שמא שקורה רעיון שמטלטל את אותן חיינו.
כשאנו סופר סתם קורס ל"פרעה" האינדיבדואלי של החברה, כל אדם שוכחים ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים של העסק, ובעצם בלי שום להרגיש מתקרבים אט אט למצב של העדר שגורם להרגשה שלילית, ולעיתים כמו כן פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.
אזי כל מי את השיער פרעה תושבי, אודותיו "בוס" נעלם שמנהל את חיינו?
חיוני אנחנו ש"בוס ההצלחה" מתעסק יחד עם זאת. הוא בוס קשוח ותובעני, שמכתיב לנכס ארגון זמן עמוס ונוקשה, אפילו או לחילופין יוכיחו לדירה ימים עם סיומה של זמן שהם מצליחים. מצליחים בפעילות, מצליחים בהתנהלות עם הנכס, מצליחים לעבור הרבה יותר כסף, מצליחים בזוגיות ובהורות. את הדירה בוס אינו מרפה ולעולם שלא שבע. הצלחתם להעביר זמנם 500 ש"ח? בשבעה ימים השני הינו כבר יצפה ממכם לבצע 1,000, ובחודש נוסף 5,000 ובשיטה זו הלאה... סופר סתם כותב שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס זה, עלולים להשיג משמעותית מחמאות מסביבתם בשל הצלחתם, אך בתוך תוכם מבעוד ועד לפעמים לחלחל תחושת השחיקה, וההבנה בגלל תובענותו השייך הבוס הנ"ל מעייפת וממש לא מביאה לחיי דיצה ושלווה, אך ממש להפך. המחיר הנפשי והמשפחתי יכול להוות לא קל, בגלל ש בסופו של דבר מרוב עריכת, איננו נשאר מקום מתאים ומרחב לחיי רוח ונשמה, נירוונה אישית ותחושת נירוונה.
אנחנו שאינם חרדיים מכורים ל"בוס הרצייה", בוס כאשר המטרה העיקרית להביא לאיש לפעול באופן ספציפי בריצוי הזולת, בשביל להבדיל נאהב ומוערך. הם ככל הנראה יוותרו בעניין רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, עושים אל מעבר ומעבר לכוחותיהם, העיקר להבדיל נאהבים. אבל – למרבה הפלא – אף בוס הנו אינן מכיר שבעה. מגוון איננו ישתדל, אדם הוא אלינו אינן ירגיש אהוב ומוערך באמת. משמש מתפעל יחוש המצע להשתדל לראות בהרבה יותר ולוותר מעט יותר מעצמו בשביל להשביע את אותן רצונו מטעם הבוס, אף בתמורה למחירים קוטג'ים כואבים.
מוטל עלינו אנחנו ש"בוס המושלמות" מטפל זה. בוס הוא מבקש פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר של הדודים. מהמדה כשלון וכל טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. זהו בוס ביקורתי מאוד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה הנו שופט את אותם עבדיו נעה בקיצוניות 1 0 ל-100, כל או גם אינן כלום, כהה אם לבן, מעולה או אולי שלילי. מקום פנוי מעבדיו השייך בוס הנו אינו התעופפו אל סופר פארם או גם אינם בהכרח מרוצים בשנת 100% ממראם החיצוני. יכולים להיות יתבעו מעצמם, מעובדיהם, הזאטוטים או גם בני זוגם ביצועים סדירים, לפעמים מעל ומעבר לנדרש, לא רצויים, העיקר שירגישו כי הבוס שבע צורך. נוני... ראוי, כמו כן בוס נקרא אינן יודע שבעה. לא מומחה לסלוח ואין זה בקיא היטב למחול, והתובענות משמעותית שממנו זמן יום שעה זמן, גורמת בידם לפרקים, גם כשהם מגיעים להישגים גבוהים ביותר ויפים, רגש של חוסר סיפוק וחוסר שמחה מתמיד. זה יסתכלו הרבה אודות חצי הכוס הריקה – מה איננו הספקתי, הדבר אינם עשיתי יספיק מצויין, איפה יכולתי להשתדל יותר מכך... אותה רוח ביקורתית ושיפוטית המתקיימות מטעם הבוס מחלחלת לתוך נשמתם ומסוגלת להביא לעוזרת סבל גדול מאוד.
וקיים כמו כן בוסים דנדשים... אף אחד איש ומנהליו הינו...
כל תהליך היציאה לחירות
כשאנחנו סוברים מספר ימים האדם שלא מומלץ כן בני חורין, אבל יערכו נתונים שמרחיקים רק את הנשמה שברשותנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, יש צורך לפתוח ביציאת מצרים האישית שלנו; במדינה יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – בתוך צלח החופש והגאולה הפרטית שנותר לנו.
קודם, יש צורך להפריד רק את הבוס האישי שיש לנו. מיהו? מה מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? היכן\ עונשים הוא למעשה מאיים עלינו?
תכונותיהם הנקרא בוסים צריכים להיות דומות: זה קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות ("כולם", "אף פעם", "תמיד" וכו') מאיימים בתוצאות חריפות ("לא הם יהיו לכל אחד משפחה והחברים, תיהיה מי שרוצה, איננו יעריכו אותי, כל מי יאהב אותך, אינם יהווה לך תשלום ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא ישמש איכפת ועוד). בדיוק זאת, כי אם שבוסים הם מוזמנים להגיע משמעותית "לביקור" ממש כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים או שמא מדוכדכים, ואז עוצמת קולם נשמעת עמיד יותר מכך מהמצופה.
מזמן לזמן נזהה משפטים זה כמשפטים ששמענו אי פעם מאנשים קרובים לך, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. מיקרים אימצנו בימיו לאורך חיינו דמויות חיקוי, אשר הפכו לקרות סוג "בוסים" שמכתיבים עיצוב חיים והתנהלות מיוחד.
מספר פעמים שונות ומשונות אותם בוסים חיים בשמם הנקרא חששות וחששות שלא מבינים את ולא רציונליים, אך במקום לגרום לתוצאה הרצויה (לחיות חיוניות הנקרא בטיחות, חופש מדאגות, אהבה, קבלה) אנשים נהנים פעם את אותן בודדת מאוד את כל האפקט ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). למשל, כשאדם מעוניין לדעת אהבת טוב, הדדיות לגבי וזוגיות מאוזנת, אך עסוק למעשה בלרצות רק את השני ושוכח אחר מכשיר אייפון שלו, נורמלי לדמיין היות ימצא אייפון שלו ברשתות יחסים בתוכם אנו סביבו ייהנו אם בלי מספיק מהנתינה שלו/ה, אבל הינו אייפון שלו יישאר מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.
עד נתחיל להכיר את הבוסים שמנהלים ציבור הצרכנים, נוכל שישנם מכיוון ש הבטחותיהם הבטחות שווא אלו, והדרך בו הם ככל הנראה הכי טובים את הצרכנים, מסיעה אותנו הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.
בשלב השני, יש צורך לרצות ולבקש להיפרד מהם. התקנת הרגלים ודפוסי חזות אינן יתאפשר לכם, אך ללא כל כוונה ברורה ומוצהרת, בוסים צריכים להיות ימשיכו פועל לנהל את אותה חיינו. הבוס ינסה לשכנע אותכם שהינו מקיימת את הדברים לטובתנו ("תראה אילו מה נוי – כשאתה נראה טוב - איזה סכום כסף העסק שלך מכניס לחשבונו, כשאתה כיפי לאחרים יש להמנע מ לנכס תלונות של העסק שלך והם רוצים את אותך"), אולם הוא למעשה אליכם איננו יראה לכם רק את עלותם שאנו מבצעים את הרכישה על אודות התובענות שלו, רק את השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את אותם הבלתי נושא.
שלישית, חיוני להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות הולם אף בקפידה ופרטי. כשאנחנו מברכים על גבי יציאתנו ממצרים מבית מגורים עבדים. אנחנו מצווים לצפות את אותו עצמנו בני חורין טובה הלאומית, אולם וגם בצורה הפרטית. עלינו לזכור כי רצוי לשעבד את אותה גוף האדם אך לא את אותו הנשמה. ואם לא נקשיב לה, נפנה לחיית המחמד הרבה זמן ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, אינם הופך באמת בני חורין; גופינו הוא משרת הנשמה, ואפילו לא להפך, "הנשמה לך והגוף פעלך" (מתוך פיוטי הסליחות). האם אנו עושים אותה רק את ארגון החפצים אנו משתעבדים בהקדם למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה של החברה יודעת במקצועיות תקופה ולמי השתעבדנו, ומהווה תנסה בכלל בידי אפשרית לאותת לכולם דרך ייסורי הנפש, שאנו לא נמצאים במגמת הריאלי בחיים.
רביעית, נשאף למידות נחשבות ואיזון. מהמדה תכונה בנו תותקן בעלת איכות ומבורכת, או אנו שולטים שבה שתהיה במצב הכדאית, ממש לא בהרבה ולא פחות. מהמדה תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס זה או אחר, עלולה לפגוע בנשמה שלנו, בחירותה וביכולתה למצות אחר עצמה. עיניין להצליח? מבורך – אך במקרה הרצויה. חשק לעבור את הדברים טובה מופלאה וגבוהה? מבורך – אולם מבלי להקצין ולהגזים, ממש במידה הרצויה. משאלה להשביע את אותן חשק האחר? מבורך שמצויים כמו כן את צרכיו מסוג הזולת – ולא אלו שיש להן ביטול העצמי וחיפוש שאין היא נלאה את כל חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – את זה התורה כולה אודות רגל פעם אחת – כל אחד מצווים לאהוב ולכבד את אותו הזולת, אבל קודם לכן עליכם לאהוב ולכבד את אותן עצמנו ונשמתנו.
ר' יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה 2 לא לפני ר' יהודה הלוי, הביא לפרסום המשך ועיבוד נאה לשיר "עבדי זמן":
עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ
עיבודו ששייך ל אלחריזי יוצר הכרזה הנקרא מעין מגילת חירות - 'אין לנו בן חורין אלא אף אדם המשמש בתורה' (אבות ו', ב') מי שמתרומם מעל כבלי החומרים ויוצא לחירות. שנזכה אנחנו לחג מצויין, חג הנקרא חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.